מהי "הלאומיות"
ומהם מאפייני התנועות הלאומיות באירופה במאה ה – 19.
לאום – קבוצה לאומית בעלת זהות משותפת , השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית, בזיקה לטריטוריה מסויימת . בלאום קיימים יסודות משותפים לבני הלאום המאחדים את הלאום ומייחדים אותו מקבוצות אחרות. יסודות אלה בחלקם אינם פרי בחירה כמו: שפה, מוצא, תרבות, היסטוריה משותפת , תרבות וחלקם של היסודות הם פרי בחירה כמו אידיאולוגיה וערכים משותפים המאחדים גם הם את הקבוצה ומבטאים את הרצון המשותף להתלכד ויוצרים את הלאום.
לאומיות - שילוב של רגש לאומי כלומר תחושת ההשתייכות ללאום ודבקות בו לבין מדינה – מסגרת מדינית פוליטית. הלאומיות של עם ממומשת ברגע שהוא משיג מדינת לאום ריבונית.
לאומיות אתנית – קבוצה בעלת יסודות משותפים שאינם פרי בחירה כמו : מוצא, שפה, היסטוריה ותרבות משותפת.
ההשתייכות ללאום לא קשורה לרצון, אלא האדם נולד לתוך הלאום ומשתייך אל הלאום בגלל מוצאו. לקבוצה אין בהכרח קשר למדינה, המוצא המשותף הוא שיוצר את הקשר בין הלאום. לדוגמא: העם הכורדי מפוזר בחמש מדינות שונות, העם היהודי מפוזר בארצות הגולה , העם הצועני מפוזר ולמרות הפיזור משתייכים ללאום.
אין זהות בין השייכות ללאום לבין האזרחות. (היהודים לדוגמא).
דוגמאות מחומר הלימוד: יוון- צאצאי ההלס, איטליה, גרמניה, העם הפולני
לאומיות פוליטית – קבוצה בעלת יסודות משותפים שהם פרי בחירה כמו: ערכים, אידיאולוגיה משותפת.
ההשתייכות ללאום קשורה לרצון הפרט להשתייך ללאום ולנכונות של קבוצת הלאום ונכונות המדינה לקבל אותו.
הערכים והאידיאולוגיה מקשרים בין הקבוצה במסגרת המדינה.(חוקה מוסדות המדינה ,יסודות אידיאולוגיים) כיוון שהמקשר בין הקבוצה הם הרעיונות והערכים שעליהם מבוססת הקבוצה , יש צורך בקיום מסגרת מדינית משותפת שתאחד אותם לקבוצה.
יש זהות בין השייכות ללאום לבין אזרחות . (ארה"ב לדוגמא).
דוגמאות מחומר הלימוד: מיהו אמריקאי? תערובת גזעים, הצהרת זכויות האדם -צרפת.
מדינת לאום – מדינה שרוב תושביה הם מאותו מוצא אתני, הם חיים בטריטוריה משותפת ויש להם ערכים משותפים. בד"כ המוצא קובע .
מדינה רב לאומית – מדינה שחיים בה אנשים בני מוצא אתני שונה. לאומיות ליברלית!
מרכיביה העיקריים של תופעת הלאומיות המודרנית ומאפייני התנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה-19
הלאומיות המודרנית התפתחה במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19 והביטויים הבולטים למימושה במאה ה-18 היו: הכרזת העצמאות של המושבות באמריקה (ארצות-הברית) והמהפכה הצרפתית שהולידו את הצהרת זכויות האדם והאזרח. במאה ה-19 צמחו רבות מהתנועות הלאומיות באירופה, אך רוב המרידות שפרצו על רקע לאומי גם דוכאו בשנת 1848 ("אביב-העמים"). במאה העשרים הלאומיות הובילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914.
מהם מרכיביה של תופעת הלאומיות המודרנית?
המושג לאומיות קשור במושג אומה. הבהרת המושג שנויה במחלוקת בין החוקרים. אולם מוסכם כי כמה מרכיבים מרכזיים מסייעים בהגדרת מהות הלאומיות – הלשון, התרבות וההיסטוריה.
א. לשון – הלשון משמשת כלי מלכד של קבוצה לאומית . בעזרתה ניתן להנחיל אידיאולוגיה (השקפת עולם, מכלול של רעיונות, אמונות ועמדות שמאמצים לעצמם אדם, קבוצת אנשים, מדינה וכד') תרבות ומסורת – שהם מרכיבים המייחדים קבוצה לאומית.
ב. תרבות – תרבות משותפת , הכוללת מנהגים , ספרות ומסורת, וגם דת. לעתים משמשת הדת חלק מהגדרת הזהות הלאומית . כאלה הם לדוגמה, הקשר בין הדת היהודית לבין הזהות הלאומית היהודית, והקשר בין הדת הקתולית לבין הזהות הלאומית של הפולנים..
ג. היסטוריה – ההיסטוריה המשותפת והמוצא המשותף של היחידים המרכיבים קבוצה אתנית (מקור המילה "אתני" ביוונית, "אתנוס" ביוונית פירושו קהילת מוצא, עם. לפרטים המרכיבים קבוצה אתנית יש כמה סימני היכר משותפים – לשון, מוצא, זיכרון היסטורי, מנהגים , מסורת ודת. סימני ההיכר האלה מייחדים את הקבוצה האתנית והיא מטפחת אותם.)
טיפוח של תודעה לאומית- רגש לאומי:
1. תרבות משותפת: הכוללת את השפה, הספרות, אמנות, מוסיקה, עיתונות ולעיתים אף הדת משמשת כמרכיב תרבותי.
2. מיתוסים וסמלים לאומיים: הכוללים סיפורי עם, חגים לאומיים, המנון ודגל המדגישים את משותף לכל בני הלאום.
3. זיקה למולדת: טיפוח אהבה וגעגועים לטריטוריה. למשל, על ידי טיולים ומוסיקה.
4. טיפוח זיכרון לאומי: הכולל הדגשת הקשר בין עברו של העם לבין ההווה על ידי מוזיאונים, אתרי הנצחה לגיבורים, ציון ימי זיכרון למלחמות ואירועים חשובים בחיי העם.
5. טיפוח זהות לאומית: כולל את השאיפה להביא לכך שהאדם יעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרס הפרטי ושיתרום לטובת האומה. האמצעים לכך הם: מערכת חינוך, טקסים, אמצעי תקשורת ושירות צבאי.
6. פטריוטיות- רגש פטריוטי- נאמנות למולדת עד כדי הקרבה!
המאפיינים של התנועות הלאומיות
1. תנועות שהתגבשו בשלבים – מפעילות מצומצמת של משכילים להקמת אגודות לאומיות ועד לגיוס המונים למאבק צבאי להשגת שחרור לאומי.
2. מאבק לשחרור לאומי – שחרור מעול כובש זר להשגת עצמאות על ידי כוחות העם ("מלמטה") ועידוד של המשכילים והרומנטיקנים שהובילו את המהפכות.
3. מאבק למימוש לאומיות ליברלית – הקמת משטרים שיהיו מבוססים על ערכי תנועת ההשכלה כמו: חירות, שוויון, ליברליזם ודמוקרטיה.
4. מאבק בין כוחות שמרניים לבין כוחות הדורשים שינוי – מאבק נגד בתי המלוכה המקומיים והאצולה מהרצון של פשוטי העם כדי להרחיב את הזכויות של הלאום.
5. מרבית התנועות הלאומיות נוחלות כישלונות במרידות של "אביב העמים" ב-1848.
6. במחצית השנייה של המאה ה-19 המאבקים הופכים לכוחניים יותר, הם מתנהלים על ידי השליטים ולא על ידי האזרחים ("מלמעלה") מה שמכונה גם: מעבר "מלאומיות ליברלית" "ללאומיות אינטגרלית- כוחנית".
7. התנועות הלאומיות הובילו ללאומנות – תופעה של הדגשת עליונות לאום אחד על פני האחרים והצבת טובת המדינה מעל לכל. והלאומנות הולידה תוקפנות, גזענות ושליטה בעמים אחרים.
הלאומיות היא פרי של הצירוף בין הרגש הלאומי – תחושת ההשתייכות ללאום והדבקות בו לבין התביעה למסגרת מדינית פוליטית. הלאומיות מתפתחת כאשר קבוצה מאמצת לעצמה שאיפות פוליטיות ופועלת להגשמתן.
הזהות בין אומה לבין מדינה יוצרת את מדינת הלאום – מדינה ריבונית של לאום שרובו חי בגבולותיה ומהווה את הרוב בתוכה.
קיימות בעולם גם מדינות רב לאומיות שבתחומיהן מתרכזות כמה קבוצות לאום.
קבוצה המתלכדת סביב יעדים מדיניים ומבקשת הגדרה עצמית והקמת מוסדות פוליטיים בטריטוריה משותפת ששייכת לה, על פי תפיסתה היא קבוצה בעלת תודעה לאומית. כלומר, זוהי קבוצה המודעת להשתייכותה לאומה. קבוצה שיש לה תודעה לאומית מטפחת ערכים לאומיים כמו חקירת העבר ולימודו , הנחלת השפה הלאומית , טיפוח התרבות הלאומית ומנהגים לאומיים ייחודיים.
מדינות הלאום הראשונות שקמו באירופה היו צרפת, איטליה וגרמניה.
חשוב שתדעו שעד 1870 גרמניה ואיטליה ככל לא הופיעו במפת אירופה.
באזור שבו הן נמצאות היום (פחות או יותר) היו ערב רב של נסיכויות
וממלכות קטנות עצמאיות שלעיתים השליטים שלהם לא היו כלל בני
האזור. גרמניה ואיטליה התגבשו למדינות עצמאיות ומאוחדות בזכות
פעולותן של תנועות לאומיות.
תנועה לאומית – תנועה המבטאת נאמנות ללאום (אומה) ומבקשת להביא את הלאום לעצמאות מדינית ולריבונות.
תנועה לאומית פועלת לשחרור ולגיבוש זהות קולקטיבית של העם סביב מרכיבים כמו: טריטוריה, שפה, היסטוריה משותפת, סמלים ותרבות.
התפתחות הלאומיות במאה ה- 19
הלאומיות היא מושג שנולד באירופה במאה ה- 19.
לאומיות = תחושת שייכות והזדהות של קבוצת אנשים גדולה (עם), השואפת לחיות בצורה חופשית במדינה עצמאית. שאיפה זו מתבססת על אחידות:
מוצא משותף שטח אדמה מוגדר דת משותפת שפה משותפת
היסטוריה ותרבות משותפות
קצת סדר בראש..... צריך להבין איך מבנה החברה השתנה בהסטוריה עד לרעיון הלאומיות:
בימי הביניים
הנתינים השתייכו לשליט המקומי, למלך ולאפיפיור. השייכות וההזדהות הם בין בני הכפר, המעמד.
בעת החדשה
עם תחילת המאה ה – 18 מוגדרות אנגליה, צרפת וספרד כ"מדינות לאום" – עמים החיים על שטח אדמה מוגדר, דת משותפת לרוב האוכלוסיה ושפה משותפת.
המהפכה הצרפתית - 1789
סמל המהפכה: "חופש שוויון ואחווה"
זכותו של האזרח לקבוע את צורת השלטון במדינה.
התנגדות בשאר מדינות אירופה:
חשש השליטים מאיבוד השלטון ושינוי המבנה החברתי.
נפוליאון - 1800 –1815
נפוליאון כבש את ספרד, איטליה, חלק ממדינות גרמניה ופולין. את שאר מדינות אירופה (למעט בריטניה) אילץ לכרות עמו ברית.
נפוליאון ביטל את המלוכה הקיימת במקומות אותם כבש. והנהיג את החוק הצרפתי ברוח הליברלי של המהפכה "קוד נפוליאון"
כיצד עודד נפוליאון את השאיפות הלאומיות של עמי הארצות אותן כבש? -
הארצות הכבושות ואלה שנאלצו לכרות עמו ברית סבלו מנוכחות הצבא הכובש, נאלצו לשלוח חיילים לצבא נפוליאון, לשלם מסים לצרפת. החוק הצרפתי שהיה זר, התקבל בהתנגדות. בשם סיסמת המהפכה פרצו מרידות שמטרתן לסלק את הצבא הזר מעל אדמתן.
הרסטורציה – חזרה לסדר הישן: קונגרס וינה 1815 – 1848
החזרת הסדר הישן. הכוחות השמרנים השתלטו על אירופה לאחר תבוסת נפוליאון. התוצאה:
החזרת בתי המלוכה הגבלות על חירות האזרח (הצנזורה לדוגמא)
החזרת הגבולות דיכוי השאיפות הלאומיות
אביב העמים - 1848
רעיונות המהפכה הצרפתית לא נעלמו. הם המשיכו להתקיים בקרב המשכילים, הליברלים. בשנת 1830 פרצה בצרפת "מהפכת יולי" שהונהגה בידי משכילים וסטודנטים. המהפכנים הצליחו לסלק את המלך ולבטל את הצנזורה.
גל של מהפכות שנודע בשם "אביב העמים" שטף את כל אירופה. המהפכנים דרשו שתי דרישות:
חירות אישית חירות לאומית.
איחוד גרמניה - 1871
בגרמניה שהיתה מפוצלת בין נסיכויות רבות, התחזק הרצון לאיחוד לאומי. ב- 1848 התכנס פרלמנט המורכב מנציגי הנסיכויות כדי להקים את ה"רייך (הממלכה) הגרמני". הנסיון נכשל. הבעיה שניצבה בפני הגרמנים היתה זו של גבולות: שטחים גרמנים שנכבשו ע"י צרפת, דנמרק ואוסטריה.
ביסמרק, ראש ממשלת פרוסיה (המדינה החזקה בין מדינות גרמניה) טען: "לא בנאומים פרלמנטריים מוכרעות שאלות היום הגדולות… זאת היתה הטעות הגדולה של השנים 1848 – 1849, אלא בברזל ודם".
הוא יצא למלחמה והחזיר לגרמניה את שטחיה. לאחר נצחונו כפה את האיחוד על נסיכויות גרמניה: מלך פרוסיה הפך לקיסר הגרמנים.
הגורמים לצמיחת וגיבוש התנועות הלאומיות באירופה במאה ה - 19
הלאומיות המודרנית החלה עם המהפכה הצרפתית בסוף המאה ה-18 כאשר נציגי המעמד השלישי הכריזו על עצמם כנציגי העם. בכך ביקשו לתת ביטוי לרעיון שיש אומה אחת שלא ניתן לחלקה. מלחמות המהפכה הצרפתית באירופה השמרנית חיזקו את הפטריוטיזם במדינות מערב ומרכז אירופה.
כמו כן, גם המהפכה הצרפתית סייעה להפצת הרעיון הלאומי בכך שהיא שיפרה את רמת החיים של השכבות הבינוניות בחברה האירופית ואפשרה למאות ואלפים לרכוש השכלה.
את רעיון הלאומיות הפיצו התנועות הלאומיות בכל רחבי אירופה (למעט רוסיה). התנועות קמו בקרב עמים שהיו תחת שלטון זר (אימפריות), ורצון לממש את הזהות הלאומית הייחודית שלהם במסגרת השגת ריבונות בארצם ההיסטורית.
הביטוי לרעיון הלאומי:
כל עם אימץ סמלים לאומיים המאפיינים את תרבותו: שירים לאומיים, דגלים, לבוש מיוחד, קיום אסיפות פוליטיות, סיסמאות פטריוטיות, מוזיקה לאומית וכו'.
כמעט בכל ארצות אירופה המערבית והמרכזית התרחשו מהפכות לאומיות שעיקרן היה המאבק לאחדות פוליטית והשגת ריבונות מלאה.
הגורמים לצמיחת הלאומיות . את כולם ניתן לתלות במהפכה הצרפתית.
א. רעיון החירות ויצירת שוויון בפני החוק בזכות המהפכות האזרחיות- האמריקאית והצרפתית:
באמריקאית- 13 המושבות הבריטיות שמרדו באנגליה והיו בהן תערובת של גזעים שונים.
בצרפתית- ביטול מעמדות ואסיפת עם לאומית שיוצרת שיוויון בפני החוק!
המהפכות הכינו את הקרקע ליצירת אחדות לאומית, סולידאריות ורגש לאומי שהם דברים בסיסיים בלאומיות של כל אומה. כשיש משטר פיאודלי, (על כל העריצות והשליטה שיש לקבוצת אנשים על רוב האנשים בני אותה אומה), לא ניתן לדבר על סולידאריות ואחדות לאומית.
ב. כיבושי נפוליון- התלכדות וגיבוש אל האומה אל מול אויב זר. העמים שנכבשו על ידו, התלכדו יחד כדי להילחם בפולש הזר ש"צרפת" אותם. דבר זה גיבש אותם כאומה.
ב.
ג. ביטול המלוכה והשגת יותר דמוקרטיזציה כתוצאה מהמהפכה הצרפתית - הביאו לכך שהעם והאומה הם במרכז, שזה בדיוק משמעותה של לאומיות. במשטר הישן, האבסולוטי, לא ניתן לדבר על לאומיות שכן המלך כלל לא מתעניין באומה. זכות הבחירה התרחבה יותר ויותר וההמונים – איכרים, פועלים, נשים – נהפכו לכוח פוליטי בצד בני המעמד הבינוני והגבוה . הייתה זו תמורה רבת משמעות כי הפוליטיקאים נעשו תלויים בציבור הבוחרים. לכן הם החלו לעסוק במרץ בתעמולת בחירות , ושילבו בה גם את הרעיונות הלאומיים.
ד. השפעת הזרם הרעיוני של תנועת ההשכלה
תנועה שהתפתחה בסוף המאה ה-18, שהדגישה את חשיבות השכל (התבונה) כתחליף
לאמונה ולדת (הפילוסופים בצרפת רוסו ומונטסקייה).
• תנועה זו הדגישה שמקור הידע הוא באדם ולא בכנסיה.
• לדעתם השלטון צריך לקבל את סמכותו מהעם ולא מידי האל כפי שטען המלך.
• תנועה זו החלה לדבר על ערכים של חירות, שוויון,אינדיבידואליזם ודמוקרטיה שלהם
זכאי כל אדם.
התנועות הלאומיות הושפעו מהרעיונות הללו והסיטו אותם מהמישור הפרטי ללאומי, כלומר שגם עמים זכאים לחירות ושוויון – כלומר לשחרור מעול זרים ולקביעת השלטון הרצוי להם. דוגמאות בולטות הן:
עצמאות ארצות הברית (1776) והמהפכה הצרפתית (1789) עם הסיסמאות של חירות, שוויון ואחווה אשר תרמו לא מעט לגיבוש הלאומיות הליברלית-דמוקרטית.
ה. השפעת התנועה הרומנטית
תנועה שהתפתחה לאחר הופעת תנועת ההשכלה, בסוף המאה ה-18(סופרים ומשוררים כמו גטה בגרמניה וביירון באנגליה ).
• תנועה זו הדגישה את הרגש והדמיון.
• התנועה דגלה בחזרה לעבר בה חי אדם בהרמוניה עם הטבע.
• התנועה חיפשה אחר המיוחד והשונה בכל עם. המיוחד – המשותף לבני אותו עם, השונה – המייחד אותם מעמים אחרים. בכך הדגישו, במיוחד בגרמניה, כי אלה שיש להם תרבות משותפת ראוי שיהיה להם שלטון משותף, ודרשו את איחוד נסיכויות גרמניה התנועות הלאומיות הושפעו מתנועה זו בכך שגם הן הדגישו את המיוחד בכל אומה ,תוך רצון לחזור לתקופת הגדוּלה של כל עם – כלומר לעבר, לימי הזֹהר של יון, רומא והקיסרות הגרמנית של קרל הגדול.
ו. השפעת המהפכה התעשייתית
מהפכה שכללה שינויים בתהליכים כלכליים, חברתיים ותרבותיים כמו למשל:
• תהליך של תיעוש – הקמת בתי חרושת, מסילות ברזל,וצמיחתם של בנקים.
• תהליך של עיור- הגירה לערים מן הכפרים הודות להתפתחות אמצעי תחבורה כמו: רכבות, וספינות קיטור, והודות לתיעוש שדרש ידיים עובדות רבות. קריעת הקְשרים החברתיים שהיו לאנשים בקהילות הכפריות הקטנות ולחיפוש קשרים חדשים.
• תהליך של מודרניזציה- היכולת לקבל אינפורמציה ותורות חדשות בזכות המצאת הטלגרף, הדפוס והעיתונות.
• תהליך של חילון- הקטנת משקלה של הדת בחיי האנושות, אפשר את טשטוש הזהות הקודמת ואת החיפוש אחר מוקד הזדהות חדש, כמו הלאומיות.
• תהליך של דמוקרטיזציה- הרחבת זכות הבחירה, וצמצום האנאלפביתיות אפשרו את הפצת הרעיונות החדשים כולל את רעיון הלאומיות.
דוגמאות לדפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה – 19
[כל אחד בוחר את שתי המדינות ש"קל" לו לזכור יחסית מתוך: יוון, גרמניה, איטליה, פולין]]
הלאומיות היוונית - מלחמת העצמאות של יוון
בשנים 1830-1821
נתוני רקע:
העם היווני ינק מהתרבות המפוארת שלו מימי העולם העתיק והיה בעל מסורת, תרבות ושפה משותפת. דתו הייתה נצרות אורתודוכסית.
הכיבוש התורכי
למן המאה ה-15 שלטו התורכים ביוון, והיא נכללה באימפריה העות'מאנית הגדולה שהגיעה עד לבלקן – לדרומה
ולמרכזה של אירופה. כעת היה העם היווני תחת שלטון מוסלמי, שדתו ושפתו שונה לחלוטין משלו.
השלטון התורכי גילה פתיחות וסובלנות ברוח דת האיסלאם כלפי "עמי הספר" (יהודים ונוצרים), והתיר את
שלטונה של הכנסייה האורתודוכסית ביוון.
הממשל התורכי הפגין כלפי היוונים מדיניות של הזנחה ואדישות שגרמה סבל רב לרוב תושביה של יוון – האיכרים
גם סבלו מן המלחמות התכופות בין תורכיה למדינות אחרות ע"י העלאת מיסים.
התעוררות הרעיון הלאומי
הרעיון הלאומי צמח בעולם היווני משילוב של שלושה מקורות עיקריים:
פריחה כלכלית של סוחרים דרך הים- הקימו קהילות גם באירופה וברוסיה[באודסה],
השפעת המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון- אוירה חדשה של חופש כמו בימי יוון העתיקה
מעמד בינוני שטיפח את הלאומיות- מועדונים ספרותיים לטיפוח הלאומיות היוונית.
ראשי הכנסייה האורתודוכסית ביוון היו נגד המרד של תנועה חילונית אבל הכמרים תמכו בעם שמרד.
[גורם מסייע-] הקמת ארגון לאומי ויציאה למאבק לאומי 1821- 1824
ב-1814 נוסד באודסה ארגון חשאי שנקרא "פילקה היטיריאה" - "אגודת החברים". הוא נוסד על ידי סוחרים יווניים,
ומספר חבריו הגיע ל-200 אלף איש. בראשה עמד יווני בדרגת קצונה בצבא
המרד החל באביב 1821 כאשר תכננו להנחית מכה בדרום יוון (פלפונזוס). תחילת המרד היה אסון. התורכים דיכאו
אותה בקלות והרוסים סירבו לעזור
[גורם מעכב]- כישלון בגלל מאבק פנימי עד כדי מלחמת אחים
היוונים הצליחו להשתלט על חלקים גדולים מיוון ואף הקימו "אסיפה לאומית", אך מס' דרבים הקשו:
1. הפיצול הגיאוגרפי היקשה עליהם ליצור אחדות בין ארגוני הלחימה השונים.
2. גרוע יותר היה המאבק הפנימי בין גורמים שונים: מהפכנים קיצונים מול מתונים, מתנגדי המהפכה לעומת
תומכיה, איכרים מול סוחרי ים - ומעל לכל חוסר אחדות בתוך המחנה הלוחם עד כדי מלחמת אחים קשה.
כל זה מנע מהיוונים להגיע להישגים של ממש.
3. היוונים רצחו באכזריות את המוסלמים ביוון. התורכים בתגובה הוציאו להורג את הפטריארך היווני ושחטו
ושיעבדו 30 אלף יוונים באי קיוס (בים האיגאי), זוועה שהונצחה בציורו הנודע
ב-1824 ניתן היה לומר כי שני הצדדים היו במבוי סתום.
[ גורם מסייע] המתנדבים
המרד היווני הצית את דמיונם את אוהבי החירות באירופה. יוון העתיקה נחשבה בעיני האינטקטואלים כמקום של
חירות האדם, יוון שנתנה לעולם את הפילוסופיה והמדע, את התיאטרון והספרות והאומנות. להגן על יוון מפני התורכים
נתפש בעיני שוחרי החירות האירופים כמלחמת קודש למען התרבות האירופית
מתנדבים רבים זרמו ליוון לקחת חלק במלחמה על עצמאותה מידי התורכים. המפורסם מכולם היה
המשורר האנגלי ביירון שמת ממחלת הקדחת על אדמת יוון, עוד בטרם הספיק להילחם.
[גורם מסייע]- הסיוע מבחוץ וקרב נאבארינו 1825 -1827
מאמצע שנות ה-20 החל מגיע סיוע מבחוץ שהכריע את גורל המאבק.
מוחמד עלי שליט מצרים שהתערב לטובת תורכיה וכמעט שהמרד היווני עומד בפני סיומו.
בשעה גורלית זו התערבו מעצמות אירופה להצלת היוונים.
בינתיים סערה דעת הקהל באירופה שצידדה ביוונים. התורכים, שבלטו באכזריותם כלפי היוונים, הוצגו כברברים והיוונים כצאצאי ההלס. ארגונים אוהבי יוון השפיעו על ממשלות אירופה, בעיקר על אנגליה וצרפת. בהסכם לונדון מקיץ 1827 גיבשו שלוש המעצמות חזית אחידה מול התורכים והציעו את תיווכן בין היוונים לתורכים. היוונים הסכימו לתיווך, אך התורכים דחו זאת.
עד לעצמאות הסופית 1827 – 1830
בוועידת לונדון בראשית 1830 התקבלה ההחלטה על עצמאות יוון, וממלכת יוון העצמאית הוקמה ב-1832. הוחלט כי יוון תהיה עצמאית תחת משטר מלוכני, בערבות שלוש המעצמות. גבולות יוון עוררו מחלוקת רבה בין המעצמות והיוונים. גם השאלה מי יעמוד בראש יוון לא הוכרעה. יעברו עוד חודשים רבים, תוך תהו ובוהו מוחלט, עד אשר יוחלט מי האיש המתאים לתפקיד.
המשמעות עצמאותה של יוון הייתה כמו סדק באימפריה העות'מאנית, דבר שמיהר את התפוררותה. בנוסף לכך, המאבק היווני היווה השראה ללוחמי החופש בכל אירופה והעניק עידוד רב לתנועות הלאומיות ברחבי אירופה. ולבסוף, המרד היווני הוכיח כי לדעת הקהל יש השפעה לא מבוטלת על ממשלותיהם.
הגרסה המקוצרת- המאבק לעצמאות יוון "מאבק מלמטה"- ע"י העם
היוונים נתונים היו תחת שלטון האימפריה העותומנית, החל מן המאה ה-16.הם שונים היו מן השליטים בדתם, בשפתם ובהשכלתם. היוונים הם נוצרים, דוברי יוונית ומשכילים יותר מן השליטים העותומניים.
המאבק הלאומי החל בתחילת המאה ה-19 בהקמתן של אגודות יווניות, כשהגדולה שבהן הייתה באודסה שברוסיה. האגודות שמו דגש על החייאת השפה והתרבות היוונית ועל דרישה לשחרור יוון מעול זר.
בשנת 1821 הכריז ראש האגודה באודסה על מרד לאומי יווני, אך מרד זה דוכא. שש שנים לאחר מכן, בשנת 1827, בעקבות הדיכוי של המרד התערבו כוחות אנגליה, צרפת ורוסיה לטובת המורדים ובקרב נברון הוכה הצי התורכי והאימפריה העותומנית נאלצה לוותר על השלטון ביוון.
המדינה החדשה שהוקמה- הלאס (יוון) כללה רק חלק קטן מן השטחים בהם ישבו היוונים ורק בשנים הבאות שוחררו שטחים נוספים לטובת יוון.
לרוב, מדינות אירופה דווקא ניסו למנוע מתנועות לאומיות להשיג את עצמאותן, אך במקרה של יוון נהגו בצורה שונה וסייעו ליוון להשיג עצמאות וזאת מהטעמים הבאים:
1. בשל אינטרסים שהיו למעצמות כמו רוסיה ובריטניה בהחלשת האימפריה העותומאנית.
2. בשל תמיכה רחבה של אנשי רוח ואמנים ברחבי אירופה בתנועה הלאומית היוונית (למשל הלורד ביירון, אשר בא להלחם ביון ואף מת שם).
בשנת 1832 הועלה לשלטון מלך ממוצא גרמני ביוון, שלא היה קשור לאף אחת מן המעצמות המעורבות.
שחרור יוון סלל את הדרך לתנועות לאומיות נוספות במאה ה-19.
איחוד גרמניה
מנהיג המאבק
אוטו פון ביסמרק, הקנצלר [ראש ממשלה] של פרוסיה החל מ-1862. פרוסיה הייתה המדינה הגדולה והמתועשת במדינות גרמניה.
ביסמרק שכונה: 'קנצלר הברזל' יצא נגד המגמות הליברליות וניהל מדיניות שמרנית. הוא האמין שאת הבעיות של גרמניה אין לפתור בנאומים בפרלמנטים, או בקבלת החלטות בדרכים דמוקרטיות, אלא 'בדם וברזל' – במאבק צבאי.
אופי המאבק
ביסמרק איחד את גרמניה 'בדם וברזל', כלומר במאבקים צבאיים שנועדו להשיג את היעדים הלאומיים. המלחמות שניהל היו בתחילה נגד אוסטריה בדרום-מזרח, ואחר כך נגד צרפת במערב.
מאפייני הלאומיות הגרמנית
1. החלה במציאות של פיצול פוליטי של 30 מדינות ונסיכויות במרכז אירופה בעלות אוכלוסיה דוברת גרמנית ושתי אימפריות דוברות גרמניה: פרוסיה ואוסטריה, שהתחרו ביניהן על ההשפעה באזור.
2. הלאומיות הגרמנית צמחה בעקבות המהפכה הצרפתית וההתנגדות לכיבושי נפוליאון. היא נשענה על הזרם הרומנטי ופותחה על ידי אינטלקטואלים שטיפחו את ההיסטוריה, הספרות והלשון של גרמניה וחיפשו את שורשי הזהות הגרמנית בתרבות הכפרית העממית. כך נולד הפולקלור. 'פולק' בגרמנית= 'עם' במשמעות השבטית של המושג, וחוקרי הפולקלור חיפשו ביטויים ל'רוח העם הגרמני' באגדות עממיות (כיפה אדומה,שלגיה), במיתוסים קדומים, בהיסטוריה מפוארת שחלקה מדומיין לחלוטין, במזמורים ובשירים קדומים.
3. "מאבק מלמטה" - המשכילים הרומנטיקנים מתחילים לעודד את הלאומיות גרמנית –
בתחילת המאה ה-19 ובעקבות כיבושי נפוליאון, המשכילים הגרמנים החלו לעודד את התעוררות הלאומיות הגרמנית. יוהן הרדר ויוהן פיכטה, שני משכילים גרמנים שהטיפו לאיחוד האומה הגרמנית למדינה לאומית – מדינה עם תרבות, שפה, סמלים ואורח חיים ומאפיינים ייחודיים ואחידים (מופיעים בקרב כל חברי הקבוצה ובהם בלבד!). הרדר דגל בגישה שלכל אומה/ עם יש מסורות ועבר ייחודיים ולהם קרא "רוח העם". רוח זו באה לידי ביטוי בשפה, בשירים, באגדות העממיות, אורח החיים והמנהגים. הרדר קרא לגרמנים ולאומות האחרות לחקור את עברם המשותף ולמצוא את הייחודי והמשותף לכל אומה ולהדגיש זאת. המשכילים הגרמנים עודדו התפתחות של לאומיות אתנית בגרמניה (לאומיות אחידה, סגורה), לאומיות שלמעשה אומרת שרק אנשים ממוצא גרמני, בעלי תרבות גרמנית והם דוברי גרמנית – נחשבים בני האומה/ העם
3. מהפכות "אביב העמים" –ליברליות בפרלמנט "כל גרמניה" שנכשל
לקראת אמצע המאה ה-19 גברה התסיסה הלאומית והליברלית במדינות גרמניה. המרידות החברתיות שהחלו באיטליה, התפשטו עד מהרה גם למדינות גרמניה, בה המוני העם דרשו את איחוד המדינות למדינה אחת והרחבת הזכויות הפוליטיות שלהם.
במאי 1848 התכנס בפרנקפורט פרלמנט כל-גרמני ובו דנו שליטי המדינות בנושא הקמת מדינה לאומית (מורכבת מבני הלאום/ העם הגרמני)
4. השפעת המהפכה התעשייתית –
נסיכויות גרמניה נכבשו בידי נפוליאון בקלות רבה, כיוון שמבחינה טכנולוגית ותעשייתית הן פיגרו אחרי שאר מדינות אירופה. לאחר תבוסתם לנפוליאון, הבינו הגרמנים כי יש לקדם את התפתחות התעשייה בגרמניה, התפתחות התעשייתית בגרמניה הביאה למדינה מתועשת וחזקה כמו פרוסיה שבראשה עמד ביסמארק.
5. בסופו של דבר, כמו באיטליה, גם בגרמניה בוצע האיחוד 'מלמעלה' ב 3 שלבים:
על ידי ביסמארק "קנצלר הברזל"- ביסמרק האמין שאת הקשיים והבעיות בדרך לאיחוד גרמניה ניתן לפתור רק בכוח צבאי – "בדם וברזל" (לכן גם כונה "קאנצלר הברזל"). ביסמרק שלב א': היה מודע להתנגדותה של אוסטריה לאיחוד מדינות גרמניה ושאף לכפות את רצונה של פרוסיה על אוסטריה. ביסמרק החל לגייס תמיכה פוליטית (אישור) של מדינות אירופה השונות לפתיחת מלחמה כנגד אוסטריה ולאחר שקיבל אותה, יצא למלחמה נגד אוסטריה בשנת 1866.
שלב ב': חיפש ביסמרק דרך לגרום לצרפת לאיים על מדינות מרכז ודרום גרמניה וכך ליצור ביניהן ברית. ואכן, צרפת דורשת מביסמרק להעביר לידיה שטחים כפיצוי על התעצמותה של פרוסיה והפרת מאזן הכוחות. ביסמרק מיהר לנצל הזדמנות זו וכרת בריתות צבאיות בין פרוסיה למדינות דרום גרמניה, והכריז שצרפת מאיימת על עצמאותן .
1870 שלב ג': – ביסמרק מתגרה בצרפת שמצידה מכריזה מלחמה על פרוסיה (מלחמת פרוסיה-צרפת). במהלך המלחמה צבאות גרמניה כבשו את פאריז וצרפת נחלה תבוסה משפילה וכואבת. התוצאות של המלחמה היו:
גרמניה סיפחה את שטחי אלזס ולורן שהיו בשליטת צרפת עד אז, בחזרה לגבולותיה. בשטחים אלו חיו גרמנים כמו גם צרפתים אך כל גרמניה טענה ששטחים אלו היו שייכים לה בעבר ולכן סיפחה (צירפה) אותם בחזרה. שטחים אלו היו לאחר מכן אחד הגורמים למתיחות בין גרמניה וצרפת ולמעשה אחד הגורמים למלחמת העולם הראשונה.
ביסמרק איחד את שאר מדינות מרכז ודרום גרמניה לשטחים שבשליטת פרוסיה ובכך אפשר את יצירת "קיסרות גרמניה המאוחדת".
ינואר, 1871 - קיסרות גרמניה המאוחדת – נקרא גם הרייך הגרמני השני - בחרה להכתיר את וילהלם מלך פרוסיה לקיסר הראשון בתולדותיה בארמון ורסאי, ארמונם של מלכי צרפת (על-מנת להשפיל את צרפת עוד יותר לאחר המלחמה).
גרמניה פירסמה חוקה בה הוחלט שהקיסר עומד בראש המדינה והצבא. עוד הוחלט כי גרמניה תהיה למעשה פדרציה – מדינות שינהלו את ענייני הפנים בעצמן
הלאומיות הגרמנית הופכת ללאומנות –
כך שהלאומיות הגרמנית משקפת סוג של לאומיות הזהות הלאומית הייחודית מתגבשת לא על ערכים ליברליים אלא על בסיס כוחני, צבאי, שמביא לשנאת הזר, ללאומנות ולגזענות.
לידע כללי, התוצאה של ביטויי הלאומנות הגרמנית -
במהלך הניסיון לבטא את עוצמתו של העם הגרמני, הסתכסכה גרמניה עם צרפת על שטחי אלזס ולורן, ועל שטחי מרוקו, במהלך המירוץ האימפריאליסטי. בעקבות שנאה וחוסר האמון בין שתי המדינות הללו, הן יצרו סביבן גושים של מדינות תומכות בעזרת הסכמים חשאיים (בריתות צבאיות) עם מדינות קרובות אליהן ומערכת הבריתות הזו הופעלה ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה וכך הפכה המלחמה שנפתחה בראשיתה בין שתי מדינות בלבד (אוסטריה וסרביה) למלחמה עולמית].
גורמים מסייעים לאיחודה של גרמניה :
*השפעת אנשי הרוח הגרמנים ותמיכת חוגי התעשייה והמסחר – המשכילים הגרמניים תמכו בהבלטת הבטלנות הגרמנית והכשירו את דעת הקהל לתמיכה ברעיון איחוד הנסיכויות הגרמנית למדינה גרמנית אחת.
-כיבושיו של נפוליון – השתלטותו של נפוליון על חלק מהנסיכויות עוררה את התנגדות העמים הגרמנים לכיבוש הצרפתי , והגבירה את הקריות להתנגד למהלכיו של נפוליון.
פעולותיו של בסמרק – ביסמרק השכיל ליצור איחוד כלכלי בין מרבית המדינות הגרמניות וביצע פעולות שהציבו את פרוסיה בראש תהליך איחוד גרמניה
המאבק לאיחוד איטליה (מאבק שהחל "מלמטה" אך משתנה "למאבק מלמעלה")
איטליה הייתה מפוצלת למספר ממלכות ונסיכויות (כולל מדינת האפיפיור), שהיו כפופות לשלטון זר צרפתי ואוסטרי.
בתחילת המאה ה-19החלה לצמוח התנועה הלאומית האיטלקית, שבאה לידי ביטוי בהקמתן של אגודות מהפכניות-חשאיות, שביקשו לשחררה מהשלטון הזר ושאפו להקים רפובליקה מאוחדת.
למאבק לשחרור ולאיחוד איטליה היו כמה שלבים:
1. ראשית היה מדובר במאבק המשלב את הלאומיות עם הערכים ההומניסטיים והליברליים. בשנת 1848 ("אביב-העמים") פרצו התקוממויות ברחבי איטליה בהנהגת שני המהפכנים: ג'וספה מאציני וג'וספה גאריבלדי. הדרישה הייתה סילוק השלטון הזר והשגת חופש. רוב ההתקוממויות נכשלו, פרט לממלכת פיימונט-סרדיניה (צפון איטליה), שבה שלטו המלך עמנואל השני יחד עם ראש הממשלה הרוזן קמילו כאבור.
2. הרוזן והמלך תמכו ברעיון האיחוד והבינו שהנסיכות פיימונט-סרדיניה בלבד לא תוכל לממש את איחוד איטליה בכוחות עצמה. לכן נעזרו האיטלקים בקיסר צרפת, נאפוליון השלישי, בכדי לסלק את האוסטרים מרוב שטחה של צפון איטליה ולהביא לאיחודה תחת הנהגת ממלכת פיימונט-סרדיניה. בשנת 1860 אושר האיחוד הרשמי של צפון איטליה והמלך ויטוריו עמנואל הומלך למלך של כל איטליה.
3. בעזרת גאריבלדי, שהגיע עם אלף מתנדבים, המורדים החלו לשחרר שטחים בסיציליה (דרום איטליה) והעבירו אותם לממלכת פיימונט-סרדיניה. עד אשר בשנת 1870 הושלם איחוד איטליה ורומא נקבעה כבירתה.
ניתן לראות שהלאומיות האיטלקית החלה "מלמטה" כלאומיות ליברלית-דמוקרטית, אך בהדרגה הפכה לפחות דמוקרטית – למלוכנית. לבסוף איטליה אוחדה "מלמעלה" על ידי שליטי פיימונט-סרדיניה ורק לאחר האיחוד החל תהליך בניית האומה האיטלקית שכלל טיפוח של תודעה לאומית ופטריוטיזם.
גורמים מסייעים באיחודה של איטליה :
סיוע בין לאומי – התמיכה של נפוליון השלישי בדרישות של התנועה האיטלקית ובכניסתו למלחמה מול האוסטרים
השפעות ההתעוררות הלאומית- החל מתקופת "אביב העמים" ולאור השקפות העולם
הליברליות והלאומיות החלה מתגבשת באזורים האיטלקיים,תביעה לשחרורה של הנסיכויות האיטלקיות משליטת האוסטרים.
פעילותם של מלך פימונטה ויקתוריו אימנועלה השני ועל ראש הממשלה קאבור :
ויקתוריו אימנועלה השני היה היחיד שלא ביטל את ההישגים הליברלים שנחקקו בעקבות "אביב העמים"
ראש הממשלה קאבור פעל באישור המלך לחיזוקה של פימונטה לשם איחוד איטליה.
העימות שנמנע בין קאבור לגריבלדי – בשנת 1860 רצה גריבלדי לכבוש את מדינת האפיפיור[רומא].
קאבור חשש שמהלך זה יוביל אותם למלחמה , ויעורר את הקטולים באיטליה.
גורמים מעכבים באיחודה של איטליה :
איום חיצוני – אוסטריה ששלטה על הנסיכויות איטלקיות כמו וונציה פעלה בעיקר בדרך צבאית להכשלת תהליך התנתקותם של נסיכויות אלה מהשליטה האוסטרית
קושי בגיבוש זהות לאומית – מצבים שונים בין חלקי איטליה – פערים בלשון בין הצפון לדרום.
חוסר אחידות בקרב מובילי המאבק על האחדות – מנהיגות תנועת השחרור והמנהיגים הקריזמטים באזור לא קבעו מטרה אחת על האחדות ותוצאותיה נאחזו באופן שונה ע"י כל אחד מהגורמים: חלק רצו ברפובליקה-מצ'יני ותומכיו ואחר רצה לשמור על מלוכה.
איחוד גרמניה אל מול איחוד איטליה רק למי שרוצה גם את איטליה
1. המצב המדיני והפוליטי בטריטוריה הלאומית (כיבוש זר ופיצול מדיני)
גרמניה-
בתחילת המאה ה- 19 היו באזור הדובר גרמנית של מרכז אירופה יותר מ- 30 מדינות ונסיכויות ושתי אימפריות דוברות גרמנית- פרוסיה ואוסטריה, שהתחרו ביניהן על ההשפעה באזור.
איטליה-
לפני איחודה נחלקה איטליה לשלוש ממלכות: 1. פיימונטה-סרדיניה 2. מדינת האפיפיור 3. ממלכת שתי הסציליות ועוד ארבע נסיכויות ורפובליקה זעירה אחת- בסה"כ לשמונה ישויות שלטוניות נפרדות. בתקופת נפוליון היה רוב שטחה בשליטת צרפת, אך לאחר תבוסתו חזרה אוסטריה לשלוט באזורי הצפון והדרום, והאפיפיור שלט באזור רומא.
2. מנהיגיי המאבק לאחדות ולתחייה לאומית
גרמניה- מעוררי התחייה הלאומית הגרמנית: משכילים גרמניים- הרדר, פיכטה, ראנקה וטרייצ'קה. הם קראו לתחיית המסורת הגרמנית וטיפוח הייחודיות הגרמנית, בנוסף הדגישו את הגזע הגרמני הטהור ועליונותו של הלאום- לאומנות (לאומיות אינטגרלית) מנהיג המאבק- ראש ממשלת פרוסיה (הקאנצלר) – אוטו פון ביסמארק.
איטליה-
מאציני- מקים "תנועת איטליה הצעירה" ששאפה לאחד את איטליה וליצור רפובליקה בעלת חוקה ליברלית שבה יובטחו חירות ,שוויון וזכויות לכל האזרחים. לצדו היו המפקד הדגול גריבלדי וראש ממשלת פיימונטה- סרדיניה - קאבור .
3. המאבקים בדרך להקמת מדינת הלאום
גרמניה-
איחוד גרמניה בוצע בסופו של דבר "מלמעלה" על ידי הקיסרות הפרוסית השמרנית והמיליטריסטית. ב- 1844 יזמה איחוד תעריפי מכס בכל מדינות גרמניה מלבד אוסטריה- כך הצליחה להקים איחוד כלכלי. ב- 1850 החליט המלך הפרוסי להקים פדרציה גרמנית וכינס פרלמנט פדרלי. ודבר אחרון היא יצרה צבא חזק. ב- 1862 מתמנה ביסמארק לראש הממשלה (הקאנצלר) וכבר בהתחלה מצרף שטחים נוספים של מדינות מרכז גרמניה. ב-1870 פרצה מלחמה בין צרפת לפרוסיה וב- 1871 גרמניה מכריזה על אחדותה בארמון ורסאי לאחר שהביסה את צרפת.
איטליה-
תחילה היו ניסיונות איחוד ,אך הן נתקלו בהתנגדות אוסטריה וצרפת. ב- 1848 ("אביב העמים") ,פרצו התקוממויות בכל רחבי איטליה כנגד המלכים והדוכסים ששלטו במדינה בחסות האוסטרים והצרפתים. המתקוממים בהנהגת מאציני וגריבלדי תבעו חופש וסילוק השלטון הזר, אך בתוך כמה חודשים דוכאו רוב ההתקוממויות הלאומיות. הממלכה היחידה שלא ביטלה את החוקה שהתקבלה הייתה פיימונטה- סרדינייה. מממלכה זו התחיל האיחוד-(כמו גרמניה, גם כאן האיחוד הוא "מלמעלה") קאבור בעזרת נפוליון השלישי איחד את שטחה של צפון איטליה. ב- 1860 נערך משאל עם. גריבלדי עזר למורדים בסיציליה ומסר את השטחים לממלכת פיימונטה סרדיניה. .ב- 1866 סופחה ונציה לאיטליה, וכעבור ארבע שנים צורפה גם רומא ונעשתה בירתה.
4. סוגיות פוליטיות, טריטוריאליות ואתניות שעלו במהלך המאבק לאחדות לאומית
גרמניה-
סוג המשטר אליו שאפה גרמניה ואותו מימשה לאחר איחודה היה פדרלי , כלומר ישנן מדינות המרכיבות את גרמניה, לכל אחת יש מושל ,אך הן כולן כפופות לביסמארק שריכז את מדיניות החוץ, הכלכלה, הכספים והחברה. היה לו פרלמנט ,אך הוא היה מוגבל מאוד- זהו דגם שלטוני המשלב משטר ישן וחדש.
שטחיה של גרמניה סופחו עם מינויו של ביסמארק לקאנצלר- קודם כול ממרכז גרמניה ולאחר מכן מדרומה וממערבה. שטחים אלו סופחו כי היו שם אנשים בעליי מרכיבים אתניים גרמניים משותפים: שפה, תרבות, מסורת. מה שהניע את גרמניה זו הלאומיות האינטגרלית (הלאומנות). היא הדגישה את העליונות והייחודיות של האומה. השתמשה בכוח בכדיי להשיג את מטרותיה. מצד אחד הצליחה להגיע להישגים כלכליים וצבאיים אך מצד שני הביאה לשנאת הזר, ללאומנות ולגזענות. הרכב אתני- שאיפתה הייתה ליצור מדינה גרמנית מאוחדת, שחי בתוכה עם גרמני בעל שפה, תרבות ומסורת גרמניים. אין סובלנות למיעוטים.
איטליה-
סוג המשטר- תנועת איטליה הצעירה בהנהגתו של מאציני שאפה לאחד את איטליה וליצור רפובליקה בעלת חוקה ליברלית שבה יובטחו חירות ושוויון זכויות לכול האזרחים. מאציני שילב בין לאומיות ובין ערכים הומניסטיים וליברליים.( האדם והאנושות במרכז), אך איטליה במהלך המאבק עברה לכיוונים מלוכניים ואפילו אנטי דמוקרטיים.
שטחיה של איטליה- סופחו כי היה צורך בהקמת מדינה שתאפשר לאזרחיה לחיות על בסיס עקרונות ליברליים. יש כמובן חשיבות ללאום ,אך מטרתו הסופית- לשרת את האנושות- את האדם.
הרכב אתני- איטליה הייתה מפוצלת, רוב תושביה לא חשו עצמם איטלקים. היו תרבויות מקומיות שונות ורק שני אחוז דיברו בשפה האיטלקית. כעת המטרה הייתה ליצור את האיטלקים.
מאפיינים משותפים למאבק הלאומי באיטליה ובגרמניה
מה השפיע על הצלחת המאבק הלאומי בגרמניה ובאיטליה ? החוקר ד' תומסון מונה כמה סיבות:
א. שפה – אף על פי שגם איטליה וגם גרמניה היו מורכבות ממדינות , הייתה לתושביהן שפה משותפת ואחידה.
ב. תנועות לאומיות – תנועות לאומיות החלו לפעול באיטליה ובגרמניה כבר בזמן המהפכה הצרפתית ובזמן כיבושי נפוליון, והן חיזקו את התודעה הלאומית.
ג. הנהגה – מנהיגים פוליטיים , מנוסים ותכליתיים, כמו ביסמרק וקבור , השתמשו בכל האמצעים על מנת להגיע להישגים – דיפלומטיה והסכמים מדיניים או מלחמה ומאבקים אלימים. הם לא חששו להפר הסכמים או לספוג אבדות כבדות במלחמות , ולא הרגישו מחויבות לשלב שיקולים מוסריים במדיניותם. שניהם ידעו לתכנן את מדיניותם ולהתאים את פעולותיהם להתפתחויות המדיניות באירופה.
ד. תנאים כלכליים – התפתחויות בתחומי התעשייה והמסחר , בייחוד בגרמניה , ביססו את כוחה של המדינה.
למרות הדמיון שמציג תומסון בין התהליכים באיטליה ובגרמניה , חשוב להדגיש את ייחודה של גרמניה . בעקבות איחוד גרמניה נוצרה במרכז אירופה מדינת לאום חזקה, בעלת כוח צבאי וטכנולוגי רב, שמגמותיה לאומניות.
8. התנועות הלאומיות הובילו לאימפריאליזם ולמרוץ קולוניאלי – תחרות בין המדינות על השגת מושבות מעבר לים.
לסיכום,
הלאומיות שמשה הן ככוח של שחרור לאומי (כוח חיובי) והן ככוח של דיכוי לאומי (כוח שלילי) והתנועות הלאומיות במאה ה-19 הובילו:
• להתמוטטות של אימפריות
• להקמתן של מדינות חדשות
• לאיחוד בין מדינות
• לשינוי גבולות בין מדינות
• לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית כתנועה לאומית של העם היהודי
התנועה הלאומית היהודית המודרנית ומאפייניה העיקריים
התנועה הלאומית היהודית התגבשה לתנועה לאומית מאורגנת לקראת סוף המאה ה-19, בשעה שהתנועות הלאומיות באירופה פעלו כבר החל מסוף המאה ה-18.
בחומר הזה אנו נבין שני דברים חשובים:
• מדוע צמחה התנועה הלאומית היהודית (היא התנועה הציונית) בעיקר ביבשת אירופה ודווקא במזרח אירופה?
• מדוע צמחה התנועה הלאומית היהודית יחסית מאוחר בהשוואה לתנועות הלאומיות של עמים אחרים?
הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית כתנועה לאומית של העם היהודי
שורה של גורמים הובילו לצמיחתה של התנועה הציונית כתנועה הלאומית של העם היהודי, כאשר חלק מן הגורמים קשורים לתהליכים בינלאומיים וחלק קשורים לשינויים שאירעו בחברה היהודית באירופה במאה ה-19.
גורמים הקשורים לתהליכים בינלאומיים
• השפעת התנועות הלאומיות באירופה: ההצלחה של התנועות הלאומיות באירופה במהלך המאה ה-19 במאבקן לשחרור עמיהן מעול שלטון זר ואיחודם של עמים כמו היוונים, האיטלקים, הגרמנים במדינה אחת (ראו פרק ראשון) השפיעו גם על היהודים לנסות ולהפוך מקבוצה אתנית ללאום ששואף להגדרה עצמית בטריטוריה מסוימת – היא ארץ ישראל.
היהודים היו עדים להתפתחות הלאומית ולמאבק של עמי אירופה.
היהודים הבינו כי גם עליהם ביתר הלאומים כמו האיטלקים והגרמנים להיאבק על זכותם ועל הגדרה עצמאית וריבונית. זכות נורמאלית [נורמאליזציה]
הכמיהה לציון- לאורך מאות שנים נהגו היהודים בכל מקום שהיו להזכיר את מולדתם ההיסטורית בכל טקס משפחתי או קהילתי, בכל חג, ואף בכל בית. בכל בית יהודי היה מעל למשקוף הדלת ריבוע ריק לא צבוע, זכר לחורבן בית המקדש. אותו חורבן הוזכר גם במהלך חתונת זוג צעיר, כאשר בלב השמחה על לידתה של משפחה חדשה, שבר החתן המיועד כוס זכר לחורבן בית המקדש. כשהסבה משפחה יהודית לסדר הפסח, לא סיימו את קריאת ההגדה לפני שאמרו כולם בקול רם: "בשנה הבאה בירושלים הבנויה". זכרה של המולדת ההיסטורית הוא שנתן את הכוון לתנועה הלאומית היהודית כשצמחה - לציון. כך שכאשר התעוררה התנועה הלאומית היהודית, התגבשה והחלה לפעול, היה ברור לכולם כי היא פונה לציון - לארץ ישראל, בה חי העם בעבר הרחוק חיים של עצמאות מדינית.
הוגי הדעות היהודים אשר ביטאו בספרים שלהם את הצורך להתעוררות הלאומית היהודית נקראו "מבשרי הציונות".
: הרב קלישר – שהושפע מהמאבק הלאומי של האיטלקים וההונגרים לעצמאות.
הרב קלישר לא הסתפק בציפייה לגאולה בידי שמים אז הטיף לעשייה שתביא לגאולה.
הרב אלקלעי – הושפע מהעצמאות של השלטון העות'מאני וגם מעלילת דמשק דבר שהמריץ אותו לעשייה.
משה הס– הושפע מהלאומיות באירופה במיוחד מן המאבק הלאומי באיטליה.
דבריהם של הרב קלישר , הרב משה הס והרב אלקלעי הקדימו את זמנם מכיוון שהיהודים לא היו מוכנים לקלוט רעיונות אלה.
• המצב הבינלאומי בעקבות היחלשותה של האימפריה העותומאנית: החל מאמצע המאה ה-19, החלה חדירה של השפעה אירופאית לארץ ישראל. מדינות אירופה החלו לראות בארץ ישראל מקום מרכזי וחשוב. תפיסה חדשה זו השפיעה על מנהיגים יהודיים לנסות ולהיעזר במדינות אירופה כדי לממש את הרעיון הלאומי היהודי.
גורמים הקשורים לתהליכים בינלאומיים וגם לשינויים שאירעו בחברה היהודית:
• תהליכי החילון בהשפעת תנועת ההשכלה: תהליך של חילון (התרחקות מן הדת) התרחש גם בחברה הכללית וגם בקרב היהודיםהתהליך התפתח בעקבות תנועת ההשכלה הכללית אשר הדגישה את זכותו של האדם לפעול ולהחליט על גורלו, כולל בנושא הלאומיות. התפתחותה של תנועת ההשכלה היהודית החל מסוף המאה ה-18, משכילים יהודים שהבינו כי הקשר ללאום ולא לדת זה מה שיעזור ליהודים להרגיש שווה לכל אדם. למשל:
משה מנדלסון הגרמני שאמרתו המפורסמת הייתה: "היה אדם בצאתך ויהודי בביתך",
גורמים שקשורים רק לשינויים בחברה היהודית:
• האמנציפציה והאכזבה ממנה: החל מסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 זכו יהודים במרכז ובמערב אירופה לאמנציפציה (=מתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים והשוואת מעמדם לכלל האוכלוסייה).
שוויון זכויות יצר מצב "דו פרצופי"- זה אפשר להם מצד אחד ביטויי השתלבות-בחברה הכללית, נפתחו בפניהם "דלתות נעולות" כמו: משרות ציבוריות חשובות [יועץ כספים של ביסמארק] תפקידים בעלי השפעה [מש' רוטשילד- שליטה על הבנק בצרפת ואנגליה ] השתלבות בענפי כלכלה שונים, כמו בנקאות, בניית מסילות ברזל, ובמימון מפעלים.
תחום מקצועות חופשיים : יהודים רבים דבקו במקצועות חופשיים בהם יכלו לגלות כשרון וחריצות. הם שמשו כעורכי דין, פרופסורים באוניברסיטאות, עיתונאים ורופאים במדינות אירופה שונות.
בתחום הפוליטי-מדיני: מתן שוויון זכויות איפשר ליהודים להשתלב מבחינה חוקית בתוך החברה חלק מהם התמנו לפרלמנט – דוגמה לכך גבריאל רייסר שאחר כך התמנה לשופט העליון.
, אך מצד שני הוא גרם גם לתופעה של דחיית היהודים על ידי האוכלוסייה הכללית שלא רצתה לקבל אותם לתוכה.התפתחו מפלגות אנטישמיות, בעיתונים הופיעו היהודים בקריקטורות של "נחשים" "טפילים" " משתלטים על העולם" ותופעה זו עוררה אכזבה קשה בקרב היהודים ותרמה להתעוררות רגשות לאומיים בקרב חלקם שהבינו שעליהם לחפש פתרון אחר לבעייתם, האמנציפציה לא תעזור!
משכילים יהודים הבינו שרק בחברה היהודית בארץ משלהם הם ירגישו שווים!
• האנטישמיות והתגברותה בסוף המאה ה-19: במערב, במרכז ובמזרח אירופה האנטישמיות התגברה וקיבלה פן חדש – היא האנטישמיות המודרנית, הנבדלת משנאת ישראל המסורתית. ההבדלים בין שני סוגי האנטישמיות הם:
אנטישמיות "קרה" לפי אנטישמיות מודרנית של לאומנות ותורת הגזע- [מילולית] בגרמני וצרפת
א. בשנאת ישראל המסורתית במזרח אירופה [רוסיה] הגורמים לאנטישמיות היו בעיקר גורמים דתיים, כלכליים וחברתיים ואילו באנטישמיות במודרנית נוסף לגורמים הללו הגורם הגזעני.
מדובר ב"תורת הגזע" שהתפתחה במאה ה-19 במרכז ומערב אירופה וסיפקה כביכול יסוד מדעי לקביעה שהאנושות מחולקת לגזעים עליונים ולגזעים נחותים והיהודים משתייכים לגזע נחות, בעוד שהארים שייכים לגזע עליון ומלחמת הקיום שבטבע תביא להכחדת הגזע הנחות (תורתו של דרווין). מאחר והתכונות הגזעיות עובריות בתורשה, הרי גם יהודי שימיר את דתו, לא יוכל לשנות את מהותו ולפיכך בניגוד לאנטישמיות המסורתית שעל פיה יהודי שהמיר את דתו יכול היה לשנות את גורלו, על פי האנטישמיות המודרנית זה לא יקרה.
[ולכן הרצל הבין שגם פיתרון של המרת דת לא יעזור לעם היהודי- שונאים אותנו בתור לאום
במהלך המאה ה-19 צמחו מפלגות פוליטיות במרכז ובמערב אירופה (תופעה שלא הייתה קיימת בעבר). חלק מהמפלגות עסקו בהסתה אנטישמית על מנת להשיג יותר קולות של בוחרים.
למשל בגרמניה "מפלגת הפועלים הנוצרי" של אדולף שטקר (1878).
צמחו ארגונים אנטישמיים שעסקו בהסתה נגד היהודים.
למשל "הליגה האנטישמית" בגרמניה בהנהגתו של וילהלם מר (1899).
עיתונות וספרות אנטישמית החלה לפרוח בגרמניה ובצרפת (גם זו תופעה חדשה).
לדוגמה: העיתון של אדוארד דרימון בצרפת בשם "צרפת היהודית" (1885), והפרוטוקולים של זקני ציון שלראשונה פורסמו ברוסיה אך תורגמו לשפות רבות והופצו ברחבי העולם.
כמו כן, יש הבדל בין האנטישמיות במזרח אירופה לבין האנטישמיות במרכז ובמערב אירופה, וההבדלים הם
• אנטישמיות במזרח אירופה אנטישמיות "חמה" לפי שנאת ישראל המסורתית- פגיעה פיזית
הייתה יזומה על ידי השלטונות (אנטישמיות ממשלתית), בעוד שהאנטישמיות במרכז ובמערב אירופה היא אנטישמיות עממית, שהרי השלטון שם כן העניק אמנציפציה ליהודים.
• לאנטישמיות במזרח אירופה היו ביטויים אלימים יותר מבחינה פיזית בהשוואה לזו של מרכז ומערב אירופה שהביטויים שם היו בעיקר מילוליים.
• הסיבות לאנטישמיות במזח אירופה היו בעיקר הסיבות המסורתיות, כמו: גורמים דתיים, כלכליים וחברתיים, בעוד שבמערב אירופה נוספים להם הגורמים החדשים כמו: הגזענות, צמיחת המפלגות והארגונים האנטישמיים.
• במזרח אירופה האנטישמיות היא אמצעי להסיט את ההמונים מהמצב הקשה במדינה ולהפנות את זעמם כלפי היהודים שהם כביכול האשמים במצב הקשה.
המאפיינים של האנטישמיות במזרח אירופה הם המסבירים את הסיבות לצמיחת התנועה הלאומית היהודית דווקא במזרח אירופה:
• המצוקה הכלכלית של יהודי מזרח אירופה היא הרבה יותר קשה מאשר זאת של יהודי מערב אירופה.
• האפליה הקשה של היהודים במזרח אירופה (היעדר אמנציפציה) והיעדר תנאים להשתלבות היהודים בחברה.
• הגילויים האלימים של האנטישמיות במזרח, בעוד שבמערב אירופה האנטישמיות מתונה יותר.
• אורח החיים היהודי-דתי של יהודי מזרח אירופה שמר על זהות נפרדת (פחות התבוללות).
כל אלה תרמו להתפתחות התנועה הלאומית היהודית דווקא במזרח אירופה.
דוגמאות (ביטויים) לתופעות של אנטישמיות מסורתית ומודרנית בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20:
• עלילות דם נגד היהודים כמו: טיסה אסלר בהונגריה (1881), עלילת בייליס ברוסיה (1911).
• משפט דרייפוס בצרפת (1894)
• הפרעות ברוסיה כמו "הסופות בנגב" (1881), "פרעות קישינב" (1903).
• חוקים וגזירות נגד היהודים כמו: "התקנות הזמניות" ברוסיה (1882), "הנומרוס קלאוזוס" – הגבלת מס' היהודים שהתקבלו לאוניברסיטאות – ברוסיה (1888), גירוש יהודי מוסקבה (1891).
נו, ואיך הרצל מגיע לכל הסיפור הזה שנקרא "ציונות"?
ברוסיה התעוררה שנאת היהודים בצורת פוגרומים (פרעות) בשנות השמונים של המאה ב"סופות בנגב" ובהמשך בפרעות קישינב ועוד. מה שעורר ייאוש בקרב היהודים מצד אחד, אבל גם נחישות והבנה כי מקומם של היהודים איננו ברוסיה אלא במקום בו יוכלו לחיות בביטחון. "סופות בנגב" היו הגורם שהביא יהודים רבים להגר לארץ ישראל, ולהקים שם במולדת ההיסטורית ישובים יהודים ראשונים לאחר מאות שנים - הם מושבות העלייה הראשונה.
התגברות האנטישמיות העמידה גם יהודים שהרגישו משולבים ביותר בפני עובדות שקשה להתעלם מהן. דוגמא ליהודים כאלה היה הרצל. כשנשלח לסקר את משפטו של דרייפוס בצרפת בשנות התשעים של המאה, ראה את עצמו כאזרח העולם ובן נאמן למולדתו - אוסטרו-הונגריה. גל האנטישמיות כמו ראש עיר וינה האנטישמי, מאמרים שפורסמו, והקריאות "מוות ליהודים" במהלך משפט דרייפוס בצרפת, גרמו לו להבין כי האנטישמיות היא דבר שלא ניתן לעבור עליו לסדר היום. מכאן והלאה הקדיש את חייו לייסודה של תנועה לאומית יהודית - היא התנועה הציונית. לשכנוע היהודים כי הפתרון היחיד לאנטישמיות הוא הקמת "בית מולדת" לעם היהודי בארץ ישראל. הרצל, היהודי המתבולל בעבר, הוא שייסד את התנועה הציונית כשהבין כי האנטישמיות המבוססת על מוצאו הגזעי של האדם לא תאפשר לעולם ליהודים להשתלב במדינות שבהן חיו. היהודים שהצטרפו לתנועה הציונית שייסד הרצל הבינו את אותו רעיון בדיוק.
ה=ר=צ=ל !
1. הסבירו שלושה גורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית כתנועה לאומית של העם היהודי
חשוב להדגיש כי מצד אחד היו גורמים שהשפיעו על התנועה הציונית במאה ה19 והם היו קשורים לתהליכים כלל אירופיים [כוחות חיצוניים שהיו באירופה] ומצד שני היו גורמים שנבעו משינויים שקרו בתוך החברה היהודית [כוחות פנימיים]
מהי ציונית – זוהי אידיאולוגיה על פי קמה תנועה לאומית מודרנית שקראה לשחרור לאומי של העם היהודי ואפילו להקמת המדינה היהודית. התנועה הלאומית היהודית הופיעה כתנועה חברתית-מדינית מאורגנת רק לקראת סוף המאה ה-19, הרבה לאחר הופעתן של התנועות הלאומיות האירופאיות אך בהשפעתן.
גורם חיצוני
1. השפעת התסיסה הלאומית באירופה והצלחותיהן של תנועות לאומיות שונות:
במאה ה-19 לאומים מתעוררים, שואפים לייסד מדינת לאום.. השתייכות ללאום - משהו שנולדים איתו. היהודים החיים במדינות אלה שואפים להיות חלק מהתנועה הלאומית, נדחים, משום שאינם יכולים להיות כאלה בשל מוצאם הנבדל.
התעוררות תנועות לאומיות באירופה: אירופה עוברת החל מהמהפכה הצרפתית תהליך של התעוררות לאומית. כך למשל: יוון (1830), איטליה (1870), גרמניה (1871), . באותן שנים מתקיימים מאבקים לאומיים נוספים כשהעמים הנאבקים קיבלו עצמאות רק לאחר מלחמת העולם הראשונה. כך למשל: הפולנים מול הרוסים ועוד.
היהודים היו עדים לתהליך הלאומי שעבר על עמי אירופה והושפעו מרעיונות התקופה . "מבשרי הציונות": הס (גרמניה), קלישר (פרוסיה) ואלקלעי ("יוגוסלביה") נולדו כולם בארצות שנאבקו לאיחוד או עצמאות. ההשפעה משתקפת בכותרת ספרו של הס "רומא וירושלים" שנכתב בעקבות תהליך איחוד איטליה.
גורם חיצוני
2. האמנסיפציה והאכזבה ממנה:
במאה ה-19 זכו היהודים במרכז אירופה ובמערבה לאמנציפציה (שוויון זכויות) בהדרגה ובתהליך לא רצוף. במזרח אירופה התהליך היה ארוך וקשה יותר (רוסיה).
דוגמאות למדינות בהן קיבלו היהודים שוויון זכויות (צרפת- 1791, הולנד- 1796, אנגליה- 1858, גרמניה 1871 לשוויון הזכויות הייתה גם השפעה על מעמדה של הקהילה היהודית.
יהודים רבים למדו באוניברסיטאות, לימדו את ילדיהם בבתי הספר של המדינה והחלו לעסוק בכל התחומים שנאסרו עליהם בעבר [עורכי דין, רופאים, מרצים, סוחרים...]. הם התלבשו כמו החברה שבקרבה הם חיו, דיברו בשפתה וחלמו על השתלבותם המלאה בתרבותה. חלקם שמרו על זהותם היהודית-דתית אך גם הרגישו שייכים לאומה שבה חיו ולכן הגדירו את עצמם, למשל בצרפת, "צרפתים בני דת משה". היו כאלה שוויתרו בסופו של דבר על שייכותם לעם היהודי ואימצו זהות חדשה. מגמה זו מבטאת התבוללות.
וכך דווקא בתקופה שבה היה נדמה ליהודים כי בעייתם תבוא על פתרונה בזכות האמנציפציה – המצב החריף ואחת התוצאות של האמנציפציה הייתה ה אנטישמיות.
משום שרבים בחברה האירופאית התקשו לראות ביהודים אזרחים שווים, והפוך: טפילים!! היו יהודים שהבינו שעליהם לפעול למען פתרון לאומי.
גורם חיצוני
3. האנטישמיות, השנאה והקנאה כלפי היהודים גברו בגלל השתלבותם המוצלחת וקיבלה את הביטוי המודרני,כמו: תורת הגזע - היהודים שונים מעמים אחרים מבחינה ביולוגית. הם מזיקים ופוגעים בטוהר הדם הארי. לכן יש להשמיד אותם.
לאומנות – בעיני לאומנים היהודים היו גורם זר,עלוקה!
דוגמאות לאנטישמיות:
צמיחת ארגונים אנטישמיים במערב אירופה שעסקו בהסתה נגד היהודים. למשל, "הליגה האנטישמית" של ווילהם מאר בגרמניה (1899).
יהודים זוהו עם הקפיטליזם המתנשא מעל רוב החברה ונתפסו כרודפי בצע. היו כמה משפחות יהודיות עשירות במיוחד הופנו חיצי הביקורת והשנאה נגדם! [בלט בקריקטורות]
פרשת דרייפוס בצרפת (1894) – קצין יהודי בצבא הצרפתי שהואשם בריגול לטובת גרמניה ללא הוכחות רק בגלל היותו היהודי וטקס משפיל פומבי.
הפרעות "סופות בנגב" ברוסיה (1882) שבאו כתוצאה מרצח של צאר. אלימות פיזית יזומה כלפי היהודים שנבעה מהשלטונות במזרח אירופה- רוסיה..
המשך תופעות שנאת ישראל מסורתית, כמו עלילות דם. דוגמה לכך - עלילת דם בטיסה אסלאר בהונגריה (1882) - היהודים הואשמו ברצח נערה בת 15 בערב חג פסח ושהשתמשו בדמה לאפיית מצות.
האנטישמיות שימשה כגורם שדחף את היהודים לצאת ממדינותיהם ולהבין שהם חייבים פיתרון מדיני לבעיה שלהם- הם תמיד יהיו זרים ושנואים
גורם פנימי
4. הכמיהה לציון והחייאת העיברית: היהודים מוצאים את הכיוון לתנועה שלהם -בציון, בקשר לארץ ההיסטורית של היהודים, שאת זכרה נושאים קרוב לאלפיים שנים. זוכרים - בחתונה עם שבירת הכוס (זכר לחורבן המקדש), בתפילה ובהגדה - "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". ולכן - משום היהודים אינם יכולים להיות חלק מהתנועות הלאומיות בארצות בהן הם חיים, יקימו לעצמם תנועה לאומית משלהם - הציונות, שתישא את הכיוון של הזיכרון העתיק לציון.מי שמעודד את העלייה לציון והחייאת העיברית הם מבשרי הציונות שלא ממש פופולאריים בקרב החברה היהודית החרדית [רק משיח יביא גאולה] וגם לא בקרב המתבוללים [שלא יהרסו להם את האזרחות במדינה]
גורם פנימי
5. החילון והמודרניזציה משפיעים על החברה היהודית
תנועת ההשכלה האירופית הדגישה את השכל והתבונה במרכז החיים של האדם, היא עודדה את חופש המחשבה, חופש דת ואמונה לאדם היחיד, את טובתו וחירותו.
מתוך הקהילה היהודית הסגורה של המאה ה-18 צמחה שכבת משכילים יהודים שהצטרפה לנאורים [המשכילים התרבותיים...] והם ראו את המשותף בסיסמת המהפכה הצרפתית "חופש, שוויון ואחווה"
הקשר בין ההשכלה לבין צמיחת הציונות:
גישה זו גרמה לתוצאה ישירה והיא קבלת אחריות. אחריות פרטית ואף יותר מזה אחריות לאומית למען יצירת מציאות שונה. התנועה הציונית לא הסתמכה על חסדיי שמיים ולא על ביאתו של המשיח כמו היהודים החרדים, אלא קודם כל היא הבינה כי יש לקחת אחריות על גורלו ועתידו של העם היהודי. קבלת האחריות הובילה להתחיל לעשות מעשים.
חשוב להבהיר:
1) בתקופה זו רוב היהודים אינם בוחרים בפתרון הלאומי – יש הגירה ההמונית לארה"ב.
2) רוב היהודים המקבלים את הפתרון הלאומי הם ממזרח אירופה (רוסיה) שבה גילויי האנטישמיות היו אלימים והיוו סכנת חיים מוחשית, בעוד יהודי מערב אירופה סבלו באותה עת בעיקר מ"אלימות מילולית" שעימה יכלו להסתדר.
3]הציונות לא הייתה תנועה דתית אלא תנועה חילונית לאומית אשר הבינה כי בלי א"י לא יכול העם היהודי למצוא את זהותו.
חשוב לזכור כי התנועה הציונית במאה ה- 19 לא הייתה תנועה לאומית המונית מדוע?הקמת התנועה הציונית עמדה בניגוד למשתלבים שהתנגדו לתנועה הציונית מתוך חשש שיואשמו בנאמנות כפולה ויבטלו את שוויון הזכויות שניתן להם. למעשה תומכי הציונות היו מעטים.
2. הסבירו את עיקרי תפיסתו של הרצל כפי שהיא מופיעה בספרו "מדינת היהודים"
תיאודור בנימין זאב הרצל נולד לבית יהודי מתבולל בבודפשט לאחר שסיים את לימודיו, עבד הרצל ככתב בצרפת של אחד העיתונים החשובים ביותר בווינה באותה התקופה וכתב מחזות וסיפורים.
הרצל נתקל באנטישמיות בווינה ונפגע ממנה פעמים רבות. הייתה לו מודעות פוליטית, ולכן חזה את המאבקים הלאומיים שיערערו את יציבות האימפריה האוסטרו הונגרית והבין עד כמה הם מסכנים את מעמדם של היהודים.
בעת היותו כתב בצרפת, התבונן הרצל בטקס המשפיל שבו הוסרו דרגותיו של דרייפוס (1894). פרשה זו אכזבה אותו מהאמנציפציה וההשתלבות.
הרצל הבין כי הלאומיות האתנית הולכת ומקצינה וכי היהודים נמצאים בסכנה אמיתית ואם הם לא יעשו משהו וייקחו את גורלם בידם תהיה קטסטרופה. (נבואת הרצל..]
ב- 1896 כתב הרצל את ספרו "מדינת היהודים" בו הוא פורש את חזונו ואת דרכי הפעולה בה היהודים צריכים לנקוט לשם השגת מדינתם. הרצל התמסר לרעיון של "מדינת היהודים" בכל רגע מזמנו, ייחד לו מחשבה והיה כאחוז דיבוק לקדם אותו: "העניין ממלא אותי עד כדי כך שאני תולה בו הכול, כאוהב באהובתו", כך הוא כתב לעצמו בשנת 1895.
ביסוס האידיאולוגיה הציונית ע"פ הספר "מדינת היהודים", 1896
"ניסיון של פתרון מודרני לשאלת היהודים"
מהי בעיית היהודים באירופה, לדעת הרצל? מה הפתרון המוצע לבעיית היהודים? מהן הדרכים להשגתו של הפתרון דמות המדינה היהודית שתקום
א. האנטישמיות המודרנית לא תיעלם! היא תופעה חברתית ששורשיה הם בעבר. שום דבר לא ימנע אותה – לא התבוללות ולא הגירה.
ב. האמנציפציה נכשלה- הביאה לשינוי במעמדם המשפטי של היהודים אך מצד שני היא עוררה את השנאה והקנאה של הסביבה נגדם. הסביבה ראתה ביהודים זרים, לא שייכים, המנסים לתפוס את מקומות העבודה של אנשים
ג. בעיית היסוד של העם היהודי היא בעיה לאומית – העם היהודי הוא עם בלי מדינה ובעיה כזאת מחייבת פתרון מדיני. הפתרון היחידי הוא פתרון מדיני גלוי ומוסכם על המדינות – מדינה לעם היהודי בטריטוריה כלשהי. זוהי זכות נורמאלית של כל אומה. פתרונה של בעיית העם היהודי חייב להתבצע על ידי מאמצים מדיניים דיפלומטיים. לשם כך, המעצמות הגדולות חייבות לתת צ'רטר – אישור מוגן מבחינה משפטית להתיישבות היהודים בארץ-ישראל.
צריך להיות להם אינטרס לפתור את בעית היהודים!
הרצל חשב על התיישבות יהודית בארגנטינה -איזור עשיר ולא בא"י ששטחה מצומצם ואיזור מתח בין הדתות והעמים). חיוני להקים 2 ארגונים: "אגודת היהודים " ו"חברת היהודים".
א. "אגודת היהודים" - גוף מדיני שינהל את המשא ומתן הדיפלומטיים עם המעצמות הגדולות להשגת הצ'רטר.
ב. "החברה היהודית" - גוף כלכלי שיעסוק במכירת נכסי היהודים ויארגן את ההגירה.
"אנו נבנה באופן נועז ונהדר יותר מכפי שנעשה הדבר אי פעם לפני כן". (הרצל).
הרצל חזה מדינת יהודים מדינת מופת מתוקנת, מודרנית, המתבססת על סובלנות דתית, צדק ושוויון. יום עבודה של 7 שעות [דגל 7 כוכבים] רחובות מרווחים, פיתוח מסחר, תעשייה טכנולוגיה, תרבות אירופית.
3. מה היתה מטרת התנועה הציונית לפי "תוכנית באזל" ואלו אמצעים להגשמתה של מטרה זו צויינו בתוכנית?
תוכנית באזל:
באוגוסט 1897 התכנסו 197 צירים, נציגי אגודות ציוניות מ-16 מדינות, בעיר באזל שבשוויץ, לקונגרס הציוני הראשון. הנציגים נבחרו ע"י חברי הציונות- יהודים שרכשו את "השקל הציוני"
הקונגרס נמשך שלושה ימים ובסיומו הוגדרה מטרתה של התנועה הציונית והדרכים המוסכמות להגשמת מטרה זו ע"י כל הזרמים השונים בציונות- הנקראת "תוכנית באזל".
המטרה:
"הציונות שואפת להקים בית מולדת לעם ישראל בארץ ישראל על פי משפט הכלל"
לחדש את מולדת העם היהודי בארץ ישראל – שהיא המולדת ההיסטורית [רצוי]
מבלי להזכיר את המושג: מדינה, כדי לא להרגיז את התורכים. לעשות מאמץ גלוי וחוקי בהסכמת המעצמות, ולהציל את העם היהודי מהאנטישמיות ומסכנת ההתבוללות.
לשם השגת מטרה זו, מתכוון הקונגרס לנקוט אמצעים אלו:
1. יישוב יהודים בא"י- כדי שיפתחו אותה באמצעות עבודה בחקלאות ובתעשייה.
2. ארגון כל יהודי העולם- במסגרת אחת והקמת מוסדות מתאימים שיפעלו בגלוי ובאופן חוקי בכל המדינות בהם חיים יהודים, לאסוף תרומות, לחזק את התודעה הלאומית, להכין לעלייה ולהפיץ את הרעיון הציוני.
3. להגביר את ההכרה ואת הרגש הלאומי- ע"י טיפול בחינוך היהודי ובגיבוש תרבות יהודית בגולה לצמצם את בעיית ההתבוללות.
[חשוב לזכור כי על הסעיף החינוכי "הגברת הרגש הלאומי".. היה ויכוח קשה שמקורו במתח בין דתיים [ציונות דתית] ללא דתיים [ציונות רוחנית] בתנועה ובפחד של הזרם הדתי כי חינוך לאומי חילוני- תרבותי יתחרה בחינוך הדתי ויפגע בו.
4. פעילות דיפלומטית- חיפוש אינטרס משותף בקרב מעצמות אירופה ומדינות העולם להשגת א"י ליהודים ואישור (צ'רטר) להתיישבות יהודית בא"י והקמת הבית הלאומי.
לקונגרס הציוני הראשון חשיבות גדולה:
1. הוא תרם להפצת הרעיון הציוני בקרב דעת הקהל בעולם
2. הוא שימש שלב חשוב במאבק להקמת המדינה היהודית בארץ ישראל.
3. הוקמו בו המוסדות הלאומיים.
כפי שהרצל סיכם במשפט: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים".
[ הרצל"חוזה" המדינה משום שצפה שתקום מדינה תוך 5 או 50 שנה- וזה קרה...]
4. הציגו את המסגרות הארגוניות שהקימה התנועה הציונית למימוש מטרותיה- הדגימו ע"י שלושה ארגונים שונים.
הדרכים למימושה של המטרה
התנועה הציונית התארגנה בדרך דמוקרטית כדי להגשים את תוכנית באזל:
ניתן להבחין כי התנועה הציונית התארגנה בדרך דמוקרטית הן במבנה שלה והן בעיקרון שלה. חשיבות זו היא גדולה מאוד: כל אדם (גברים ונשים) הרוצה לקחת חלק ולהשפיע על מה שקורה בתנועה הציונית יכול לעשות זאת, וישנה חלוקת תפקידים - התנועה הציונית גוף מסודר ויעיל הרבה יותר ודבר אחרון, הדרך הדמוקרטית שבה התנהל הקונגרס הקנתה לו סמכות רשמית להיות נציג העם היהודי, בפני העולם כולו.
ארגון הגג של הזרמים השונים בתנועה הציונית שעל הקמתו הוחלט בקונגרס באזל הייתה "ההסתדרות הציונית" ç והמוסד העליון שלה היה "הקונגרס הציוני"- גוף דמוקרטי שבו היה ייצוג לכל יהודי העולם, הקונגרס התכנס אחת לשנה, ונציגיו נבחרו ע"י כל יהודי שילם מס חבר- 1 שקל, ולכן נקראו "שוקלי השקל". הוא קבע את המדיניות ואת התקציב של ההסתדרות הציונית, ובחר מתוכו את ç "הוועד הפועל הציוני המורחב" - שמנה 20 חברים והיה אחראי לפקח על ביצוע החלטות הקונגרס, והוא גם בחר את ç "הוועד הפועל המצומצם" – שמנה 7 חברים ותפקידו היה לנהל את ההסתדרות הציונית באופן שותף כשהרצל הוא היו"ר!!.
מוסדות ששימשו לביצוע תוכניות ההסתדרות הציונית:
קרן היסוד- דאגה למימון העלייה והתיישבות בארץ.
אוצר התיישבות היהודים- בנק אנגלו-פלסטינה הבנק של התנועה הציונית למימון פעולותיה, שם אספו את הכסף שגייסו מתורמים יהודים.
הקרן הקיימת לישראל- שעסקה ברכישת אדמות בארץ ישראל בשם העם היהודי למטרת התיישבות יהודית. בשמה פעלה גם חברת הכשרת היישוב והיא פיזרה קופות קק"ל כחולות.
המשרד הארצישראלי ביפו- ייצג בארץ את ההסתדרות הציונית (מול השלטון) וסייע בהתיישבות. בראשו עמד ארתור רופין.
5. הציגו את פעילותו המדינית של הרצל למען השגת הצ'רטר [אפשר לדעת 3 מפגשים בלבד]
פעילות הדיפלומטית של הרצל
לאחר שבספרו הציג הרצל את בעיית היהודים ובקונגרס הציוני הראשון נקבעה מטרת הציונות והוצגו האמצעים להשגת המטרה, החל הרצל בפעילות המדינית, בה ראה את הדרך המרכזית להשגת המטרה, כדי לפרוץ לדעת הקהל היהודי והלא יהודי.
"תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ על פני האדמה, שיספיק לצורכי עמנו המוצדקים,
כל השאר נספק בעצמנו"[הרצל]
הרצל האמין שהממשלות שבארצן יש אנטישמיות יהיו מעוניינות למצוא פתרון טריטוריאלי ליהודים, בכדי לפתור את בעיית האנטישמיות שמזיקה גם לחברה שלהן- תנו לנו צ'רטר ואנו כבר נדאג לכל השאר בעצמנו.
המשא ומתן עם גרמניה (1898)
אמנם הכתובת העיקרית למשא ומתן אמורה להיות האימפריה העותומאנית,שכן היא זו ששלטה על ארץ-ישראל, אך בשל ההשפעה החזקה שהייתה לגרמניה על הסולטן התורכי פנה הרצל לקיסר הגרמני וילהלם השני, עמו נפגש שלוש פעמים (פעם אחת בטורקיה ופעמיים בארץ-ישראל). בשיחות הללו הרצל ניסה לשכנע את הקיסר להשפיע על הסולטן להעניק ליהודים את הצ'רטר ובתמורה:
א. הקיסר יקבל את תמיכת הישוב היהודי בארץ-ישראל ע"י קשרי מסחר ותרבות.
ב. גרמניה תפטר מן היהודים שבשטחה, שכן הם יעלו לארץ-ישראל.
אולם המשא ומתן הסתיים לדברי הרצל בכך שהקיסר הגרמני לא הביע תמיכה ולא הביע סירוב בגלל ידידותו עם התורכים.
המשא ומתן עם האימפריה העותומאנית (1901)
לאחר שהרצל נחל אכזבה מן המשא ומתן עם גרמניה פנה ישירות לסולטן התורכי עבדול חמיד וניסה לשכנעו להעניק את הצ'רטר ליהודים ובתמורה הבטיח:
א. מתן סיוע כספי לאימפריה העותומאנית השקועה בחובות.
ב. ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל תתרום לפיתוח הכלכלי של ארץ-ישראל.
להרצל הייתה תחושה שהסולטן נענה להצעה, אך כאשר ניסה לגייס את הכסף מנדבנים יהודיים, נתקל בסירוב מצידם. ונודע לסולטן שהרצל לא הצליח להשיג את הכסף, נמסר להרצל על ידי יועצי הסולטן שהאימפריה העותומאנית תאפשר ליהודים להתיישב ברחבי האימפריה אך לא בשטחה של ארץ-ישראל. הרצל מסרב כמובן.
המשא ומתן עם רוסיה (1903)
בעקבות "פרעות קישינב" נסע הרצל לפגוש את שר הפנים הרוסי פלווה כדי לנסות:
• לשכנע את רוסיה לסייע לקידום הרעיון הציוני ולאפשר פעילות ציונית ברוסיה.
• להביא להפסקת הפוגרומים ביהודי רוסיה ולשיפור במצבם.
ובתמורה: א. הרוסים יפטרו מן היהודים שיעלו לארץ-ישראל.
ב. היהודים יפסיקו את פעילותם המהפכנית ברוסיה.
מפגישה זו יצא הרצל נרגש מהתרגשות של יהודי רוסיה ,שהיה עד לה, ללא הישג כלשהו.
המשא ומתן עם בריטניה (1902-1903)
בעקבות הכישלון של הרצל במשא ומתן עם הסולטן התורכי, החל הרצל לנהל משא ומתן עם נציגי השלטון הבריטי ונפגש עם שר המושבות הבריטי צ'מברלין. הרצל ביקש ממנו לאפשר התיישבות יהודית באי קפריסין (שהיה תחת שלטון בריטי)וכאשר השר הבריטי סרב להצעה,העלה הרצל את הצעה לאפשר התיישבות יהודית באזור אל-עריש שבחבל סיני.
בתמורה: א. הבריטים יפטרו מן היהודים שהיגרו לבריטניה ממזרח אירופה, שהרי הללו יעברו לטריטוריה משלהם.
ב. המתיישבים היהודיים יפריחו את אותם שטחים שיישארו בתחומי האימפריה הבריטית.
גם הצעה זו נדחתה בשל התנגדות התושבים המצריים ובשל בעיית המים באזור.
ואז עלתה הצעה שלישית על ידי השלטון הבריטי היא "הצעת אוגנדה"- הצעה שהרצל החליט להעלות בפני באי הקונגרס הציוני השישי בשנת 1903.
6. הציגו את הצעת אוגנדה והסבירו שניים מנימוקי התומכים ושניים מנימוקי המתנגדים
הוויכוח על תוכנית אוגנדה:
הצעה שבריטניה הציעה להרצל והיא לקבל חבל ארץ בצפון קניה הבריטית, היא "תוכנית אוגנדה". הרצל התפתה לקבל אותה לאחר סיורו ברוסיה בעקבות הפרעות של 1903 (פוגרום קישינב). הוא העלה אותה לקונגרס הציוני ה-6 ב-1904 כתכנית ל"מקלט לילה" ליהודי רוסייה הנרדפים. התנועה הציונית כמעט התפלגה בגלל ההצעה, שהתקבלה ברב זעום בקונגרס, התומכים ראו בזה חשיבות להצלת יהודי רוסיה ואיזה "פתח" לקבלת מדינה ואילו המתנגדים "ציוני ציון" בכו, קרעו בגדים וישבו על הרצפה באבל. הרצל נשבע "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" אך ההצעה בוטלה רק בקונגרס ה-7 לאחר מותו של הרצל.
נימוקי התומכים:
1. פיתרון מיידי ליהודי רוסייה- יהודי רוסייה נמצאים בסכנה בעקבות פוגרום קישינב ופרעות אחרות והם זקוקים לפיתרון מיידי ולהצלה.
2. פיתרון ביניים- פיתרון אוגנדה יהיה זמני, ושימש כ"מקלט לילה" ליהודי רוסייה הנרדפים, עד שיושג הצ'רטר על א"י.
3. הכרה בריטית- תוכנית אוגנדה היא הכרה בריטית שיש למצוא פיתרון טריטוריאלי ליהודים, וזה נותן סוף סוף הכרה בתנועה הציונית כגוף המייצג פוליטית את היהודים בעולם.
4. ניסיון- אוגנדה תאפשר ליהודים להתחיל בבניית המדינה, וכך ירכשו ניסיון בניהול עניינים שאותו ינצלו אחר כך לפיתוח א"י לאחר שיקבלו את הצ'רטר הנכסף עליה.
נימוקי השוללים:[דווקא יהודי רוסיה]
1. אין ציונות ללא ציון- מדינה יהודית תתכן רק בא"י. אין מולדת אחרת!1
2. קבע- הפיתרון הזמני עלול להפוך לפיתרון של קבע.
3. פיתרון מדיני- אם יקבלו את אוגנדה לא יוכלו לדרוש אחרי זה פיתרון מדיני בא"י.
4. אכזבת היהודים- היהודים שואפים לבוא לא"י ולירושלים עליה חלמו ולא ירצו לאוגנדה.
תאר את מגוון פעולותיו של הרצל בתחומים שונים למען הרעיון הציוני: טוב לדעת..
פעילות דיפלומטית כתיבה ספרותית מוסדות התנועה הציונית
פגישות עם ראשי מדינות
בניסיון להשיג צ'רטר "מדינת היהודים"
בעיית היהודים והפתרון
ארגון הקונגרסים הציוניים
כפעילות קבועה- יו"ר ההסתדרות הציונית
פגישות עם יהודים עשירים-
לא הצליח לשכנע ברעיון שלו ["הוזה", "משיח שקר".] "אלטנוילנד"
איך תראה המדינה שתקום?
מאמרים רבים מוסדות התנועה-מנהיגות
מוסדות להתיישבות ולגיוס כספים
7. הציגו את העמדה המשותפת לכל הזרמים בציונות
הציגו ע"י שלושה זרמים את הגישות השונות בציונות לגבי הפיתרון המוצע ודרכי הגשמת המדינה שתקום
רקע:..... הלאומיות היהודית הייתה שונה משאר התנועות הלאומיות באירופה, יש לזכור שליהודים לא הייתה מולדת, הם היו מפוזרים בין כל העמים והמדינות בעולם. התנועה צמחה במזרח אירופה והזרם הבולט בה היה סוציאליסטי שדגל בשיווין, סובלנות, וקבלת השונה. לכן ניתן להבין את צמיחת הזרמים השונים של התנועה הציונית שהייתה דמוקרטית, סובלנית ופתוחה לרעיונות שונים.
השינויים בחברה היהודית מובילים לתפיסה חדשה ממנה קמו זרמים שונים המייצגים דרכי מחשבה שונות שהציעו מטרות ודרכי הגשמה שונים כדי להציל את קיומו של העם היהודי.
מה המכנה המשותף לכל הזרמים הציוניים:
1. היהודים הם עם- לאום. הם אינם רק עדה דתית.
2. שלילת הגולה- אין סיכוי לפתור את "השאלה היהודית" בגולה כי האנטישמיות לא תיעלם והאמנציפציה אינה פיתרון אלא רק מחמירה את הבעיה.
3. הגדרה עצמית בא"י- היהודים זכאים להגדרה עצמית - להקים מרכז יהודי בא"י.
4. פעילות עצמית של יהודי אקטיבי ולא פאסיבי! רק ע"י מסגרות ארגונית ושיתוף פעולה עם מעצמות- המטרה הלאומית תושג בזכות פעילות עצמית, הקמת מסגרת ארגונית שתעזור להגשים את הרעיונות ונכונות לקבל עזרה ממעצמות בעלות עניין ואינטרס משותף.
על איזה נושאים יש חילוקי דעות בתנועה הציונית:
1. מהו תפקידה העיקרי של התנועה?
- האם להציל את היהודים? (בעיה קיומית \ ציונות מעשית)
- האם להציל את היהדות? (שאלת הזהות \ ציונות רוחנית)
-האם לעשות מהפכה חברתית כלכלית? (ציונות סוציאליסטית)
2. מהן דרכי ההגשמה של המדינה שתקום?
- קודם להשיג רישיון? צ'רטר? (הרצל, ציונות מדינית)
- קודם לקבוע עובדות ולעלות לארץ? (ציונות מעשית, ציונות סוציאליסטית)
- להשקיע בפעילות חינוכית-תרבותית כדי להגביר את הרגש הלאומי? ציונות רוחנית
זרמים בציונות- הבעיה המרכזית של העם היהודי בגולה וההצעות לפתרון
שם מנהיגים הבעיה הפתרון
הציונות המעשית "חיבת ציון"
תנועת חובבי ציון שהחלה את פעילותה ברוסיה בשנת 1881, בעקבות הפרעות של
"הסופות בנגב".
המנהיגים הם פינסקר, אוסישקין.
האנטישמיות:
היא גורמת למצוקה הכלכלית והחברתית של היהודים ולפגיעות הפיזיות בהם
לפיכך על היהודים לפעול בכוחות עצמם כלומר, לשחרור עצמי, כפי שעשו זאת גם עמים אחרים באותה התקופה. הפעילות המעשית צריכה לכלול: עלייה לארץ ישראל והתיישבות בה עוד לפני השגת האישורים לכך. הפעילות צריכה להיות מיידית, בשל מצוקת היהודים בגולה. במקביל אפשר לפעול להשגת הצ'רטר, אך ההתיישבות המעשית היא האמצעי החשוב ביותר לקידום הרעיון הציוני.
ואכן בעקבות הרעיונות הללו, הוקמו ברחבי אירופה אגודות רבות של חובבי-ציון והן שהחלו בפעילות מעשית: עידוד לעליית יהודים לארץ ישראל ומתן סיוע לעולים להגיע ולהתיישב בארץ (זוהי העלייה הראשונה).
לאחר מותו של הרצל הוקמו גופים שונים בארץ ישראל כמו "המשרד הארצי-ישראלי להתיישבות" וחברת "הכשרת היישוב", שעסקו ברכישת האדמות בא"י
הציונות המדינית הרצל וחבריו כמו, נורדאו ווולפסון האנטישמיות:
שורשיה נעוצים בעבר, אך היא התגברה במאה ה-19 בשל סיבות שונות (כולל האמנציפציה). היא תמשיך ותתגבר בכל מקום בו יהיו יהודים. לאנטישמיות יש ביטויים שונים: במזרח אירופה הפגיעות ביהודים הן פיזיות בעיקר ואילו במערב הפגיעות הן תרבותיות ונפשיות. יש לפעול להקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל בדרכים מדיניות. הכוונה לניהול משא ומתן מדיני להשגת הצ'רטר.כאשר הסתבר שהרצל לא הצליח להשיג את הצ'רטר הנכסף, הייתה נכונות בקרב חלק ממנהיגי הציונות המדינית להתפשר אף על מקלט במקום אחר מחוץ לארץ ישראל, בהדגשה שמדובר במקלט זמני (ראו הצעת אוגנדה).
הציונות הרוחנית אחד העם (הוא הכינוי הספרותי של אשר צבי גרינברג) ההתבוללות של העם היהודי:
היא מסכנת את תחושת השייכות של היהודים לעם היהודי ועלולה לגרום לאבדן הזהות הלאומית שלהם.
במאמריו הדגיש אחד העם ש"צרת היהדות" חמורה יותר מ"צרת היהודים" .הוא התכוון לכך, שסכנת ההתבוללות ואבדן התרבות היהודית חמורים יותר מן הבעיה הקיומית- של העם היהודי שאפשר למצוא לה פיתרון יצירת מרכז רוחני- תרבותי בארץ ישראל, שיקרין מאורו על היהודים ברחבי העולם ויתרום לשמירת הזהות היהודית ולמניעת ההתבוללות. לצורך זה יש לפעול לחיזוק הרגש הלאומי של העם היהודי בגולה ו"הכשרת הלבבות"- עיסוק בחינוך ותרבות יהודית.
אחד העם מתנגד לפתרונות של הציונות המדינית ושל הציונות המעשית, שלדעתו לא יובילו לפתרון הבעיה הרוחנית בעם היהודי
הציונות הסינתטית חיים וויצמן לאחר מותו של הרצל התגבשה תפישה, שיש לשלב בין הגישה המעשית לבין הגישה המדינית, שקיבלה את הכינוי: "הציונות הסינתטית".ע"פ גישה זו יש לפעול בו זמנית בפעילות המעשית הכוללת עלייה והתיישבות בארץ ישראל ובפעילות המדינית להשגת הצ'רטר להקמת של מדינה יהודית בא"י
זרמים בציונות- דמותה של החברה היהודית הרצויה שתתגבש בארץ ישראל
הזרם המייצגים המטרה האמצעים
ציונות סוציאליסטית נחמן סירקין ודב בורוכוב.
הקמת מדינה יהודית על בסיס של ערכים סוציאליסטיים כמו: צדק, שוויון חברתי וכלכלי, מניעת פערים ומניעת ניצול. עלייה לארץ ישראל והתיישבות שיתופית על אדמת לאום. בורוכוב טען שבעיית היהודים היא בעיה כלכלית-לאומית, שכן ליהודים בגולה צפויה סכנה של גירוש וניצול ולכן הפתרון הוא: מדינה ליהודים בארץ ישראל, אך מדינה שתקום על בסיס כלכלי שונה מזה של היהודים בגולה- יש "להפוך את הפירמידה", כלומר בא"י הבסיס הכלכלי העיקרי צריך להיות יצרני הכולל עובדי אדמה ואנשי תעשייה ורק מיעוט של מקצועות חופשיים וסוחרים (בניגוד למצב בגולה ] בשנת 1906 הוקמה מפלגת "פועלי ציון", אשר דגלה בעלייה לארץ ישראל ובמימוש העקרונות של צדק שיתוף ושוויון שניסו להגשים עולי העלייה השנייה .
ציונות דתית הרב יצחק יעקב ריינס וחלק ממבשרי הציונות
צריך להציל את העם היהודי גם מסכנת האנטישמיות [חיסול פיזי] וגם מהתבוללות והתרחקות מהדת [חיסול רוחני] באמצעות הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל והתיישבות יהודית בעלת אופי דתי.
הסכמה עם הציונות החילונית שיש לעשות פעילות אנושית להצלת העם היהודי ולא המתנה לגאולה שתבוא משמיים. הציונות היא שלב בתהליך הגאולה.
אבל חשוב שבא"י להקים מערכת חינוך אשר תחנך לפי ערכים דתיים-לאומיים.
בשנת 1902 הוקמה "תנועת המזרחי" במסגרתה גובש המצע של הציונות הדתית, שדגלה בהחזרת העם לחיים של קיום מצוות., כלומר הדגש הושם על שלושה מרכיבים שחייבים להתקיים: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.
8. הציגו את ארבעה קשיים של הישוב היהודי בארץ בתחומים שונים בתקופת מלחמת העולם הראשונה
הקדמה...
הישוב היהודי בארץ ישראל, סבל מקשיים רבים בתקופת מלחמת העולם הראשונה. השלטון העותמני בארץ היה חשדני ביותר כלפי היהודים, ולא ראה בהם אוכלוסיה נאמנה, למרות שחלקם ניסו מאוד להוכיח את נאמנותם. יהודים בעלי אזרחות עות'מנית התגייסו לצבא, ושרתו בו, יחידות מיוחדות הוקמו לסיוע לוגיסטי לצבא הטורקי. אבל זה לא עזר לשלטון לראות ביהודים אוכלוסיה נאמנה, והם הטילו על היהודים גזרות קשות.
מצב הישוב היהודי
בראש ארץ-ישראל עומד ג'מאל פחה, שהיה מ"התורכים הצעירים" ונקט במדיניות התנכלות לישוב היהודי בארץ ישראל:
הקשיים הכלכליים : [לדעת שניים!]
הפסקת שירותי הדואר – עקב המלחמה הופסקו קשרי הדואר בין תושבי הארץ יוצאי מדינות הההסכמה לארצות מוצאם. הדבר הביא להפסקת הזרמת הכספים, ולמשבר כלכלי
מכת הארבה - בשנת 1915, בעת שהתחוללה המלחמה, פקדה את הארץ מכת ארבה שחיסלה יבולים רבים. בנוסף לרעב , החלו להתפשט מגפות.
חוסר עבודה – עקב המלחמה וסגירת הנמלים -בים מתושבי הארץ היהודים מחוסרי עבודה.
מדיניות גמאל פחה כלפי הישוב - גזירות שגזר השלטון התורכי: [לדעת שלושה!
מס המלחמה - היישוב היהודי בארץ ישראל נאלץ לתמוך בצבא התורכי שחנה בארץ. התושבים חוייבו בתשלום מס מלחמה. נטל המיסים הכביד על היישוב היהודי.
החרמות – הצבא התורכי נקט במדיניות של החרמת ציוד הדרוש לו מהיישובים החקלאיים. הציוד כלל מזון רב , בגדים, מכונות חקלאיות, בהמות עבודה ותוצרת חקלאית.
חובת ההתעתמנות - החובה לקבל את האזרחות העותמנית כתנאי להישאר בארץ. אלא שברגע שהאדם קיבל עליו את האזרחות העותמנית הייתה מוטלת עליו החובה להתגייס לצבא העותמני.
גירוש מן הארץ - כל מי שנחשד באי נאמנות לתורכיה [יהודי רוסיה] היהודים נדרשו להתעתמן (לקבל עליהם את האזרחות העותמנית). מי שסירב עזב או גורש מן הארץ.
15 אלף יהודים ויתרו על אזרחותם הזרה והתעמתנו, ויותר מ-10 אלפים יהודים סרבו וגורשו
גיוס חובה לצבא התורכי- בתחילת המלחמה התגייסו יהודים רבים לצבא התורכי מתוך רצון
רדיפת התנועה הציונית-- רצון התורכים להציג את המלחמה כמלחמת קודש מוסלמית הביא לאיסורים שונים שקבעו התורכים לגבי היהודים. בין היתר נאסר על היהודים להניף את הדגל הציוני, להשתמש בבולי הקרן הקיימת או להציב שלטים בעברית. כמו כן, על היהודים נאסר לשאת נשק, איסור שהביא לביטול השמירה היהודית ביישובים היהודים.
1917 כאשר הבריטים עמדו לפלוש לארץ ישראל, גירוש יהודי תל-אביב ויפו. [5000]
בסופו של דבר בתום המלחמה נותרו בארץ כ - 56 אלף יהודים מתוך 85 אלף יהודים שחיו בה לפני המלחמה.
9. הציגו שתי דרכים להתמודדות הישוב היהודי בארץ בזמן מלחה"ע הראשונה.
התמודדות היישוב היהודי עם הקשיים
הישוב היהודי בא"י והנהגתו עשו מאמצים רבים להתמודד עם הקשיים בכל הדרכים שעמדו לרשותם.
1. הקמת ארגוני סעד ועזרה הדדית:
1. הקמת "ועד להקלת המשבר", דאג לאספקת מזון, מקומות עבודה ומתן סיוע למובטלים.
2. ארגוני הפועלים הקימו מטבחים ציבוריים, הקימו את קופת החולים ויצרו קבוצות קבלניות לביצוע עבודות שונות. גם "המשביר", שנועד למכור מזון ללא כוונת רווח.
2. התמודדות בתחום הצבאי
א. עם גזרת ההתעתמנות והגיוס לצבא נקטו במספר דרכים:
1. התעתמנות וגיוס לצבא התורכי.
2. התעתמנות והשתמטות מהצבא התורכי.
3. התעתמנות והשתמטות מהצבא התורכי וסיוע לצבא הבריטי (ארגון ניל"י)
4. לא להתעתמן, לעזוב את הארץ ולהצטרף לשורות הצבא הבריטי.
10 הציגו שתי דרכי סיוע לבריטים ע"י הישוב היהודי בארץ ישראל בזמן מלחה"ע הראשונה
1. ארגון ניל"י – "נצח ישראל לא ישקר"
מטרת הקמת הארגון
ניל"י הייתה רשת ריגול שהוקמה על ידי משפחת אהרונסון מזכרון יעקב ואבשלום פיינברג מחדרה.
המטרה היתה להקים רשת ריגול שתאסוף מידע אודות הצבא התורכי בארץ-ישראל ותעביר אותו לידי הבריטים. שבזכות מידע זה הבריטים בקלות ובמהירות יותר יכבשו את ארץ-ישראל ויביאו להסתלקותו של השלטון העות'ומאני מא"י.
הבריטים יתמכו בישוב היהודי בא"י כהכרת תודה על תרומתם.
דרכי פעולת הארגון:
- ניצלו את חוות הניסיונות בעתלית להעברת מידע לאוניות בריטיות.
- חצו את סיני ברגל והגיעו למצרים, כדי ליצור קשר עם הבריטים.
באיתותי מורס או בעזרת יוני דואר. המידע שנאסף סייע לבריטים לתכנן את הפלישה לארץ מכיוון באר שבע.
בארץ היה ויכוח קשה סביב פעילותה של ניל"י. רבים חששו שאם יתפסו חברי הרשת, הדבר יביא להרעה במצבו של היישוב היהודי ולמעשי נקם מצד התורכים.
בשנת 1917 נתפסה יונת דואר עם פתק, ולאחר מעקב של התורכים נחשף הארגון. אבשלום פיינברג, שנשלח בפקודת הארגון למצריים, נהרג על ידי בדואים בסיני. חברי הארגון: נעמן בלקינד ולישנסקי ניתלו בדמשק, שרה אהרונסון, אחותו של אהרון, עונתה בידי התורכים בבית המשפחה בזכרון יעקב. ביאושה, היא התאבדה ביריה מאקדח שהיה טמון במחבוא בדירה.
2. הגדודים העברים בצבא הבריטי
רעיון הגדודים העבריים מבטא את הרצון להשתתפות אקטיבית של היהודים בלחימה נגד האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה באמצעות קבוצות חיילים יהודים, תחת פיקוח בריטי למען שחרור ארץ ישראל. הרעיון הועלה ע"י חוגים ציוניים שבראשם עמדו זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור.
המטרות בהקמת הגדודים:
1. הרגשה לאומית טובה שהעם היהודי מבטא את עצמו ומסייע לגירוש תורכיה מא"י.
2. שאיפה להוכיח נאמנות לבריטניה ולצבאות בעלות הברית כדי לתבוע אחרי המלחמה הכרת תודה ודרישה לבית לאומי בארץ ישראל
3. איחוד, הגיבוש והניסיון הצבאי המאורגן של המתנדבים כדי ליישמו במאבק על א"י.
4. דמות יהודי לוחם שאינו כמו היהודי הרכרוכי בגולה.
גדוד נהגי הפרדות גדוד הוקם ב1915 ביוזמת יוסף טרומפלדור. ייעודו של הגדוד היה העברת אספקה לכוחות הבריטים מול התורכים. מפקדיו הבכירים היו בריטים ו500 מתנדבים יהודים ממגורשי א"י למצרים- זכו להערכה מצד מפקדיו הבריטים. ביוני 1918 פורק הגדוד וחלק מאנשיו הצטרפו לגדוד 38 של קלעי המלך.
הגדוד ה-38 של קלעי המלך הגדוד הוקם ב1917 ביוזמת זאב ז'בוטינסקי הוא הוקם בלונדון מקרב פליטים יהודים מרוסיה ומתנדבים מגדוד נהגי הפרדות.הגדוד מנה 800 חברים והתאמן במצרים. היה צריך לקחת חלק בלחימה במסגרת הצבא הבריטי לכיבוש א"י. הגדוד נלחם ב1918 ליד ירושלים ובעבר הירדן.
הגדוד ה-39 של קלעי המלך הגדוד הוקם ביוזמת יצחק בן צבי ודוד בן גוריון אשר גורשו מא"י והגיעו לארה"ב והקימו יחידת מתנדבים המורכבת מיהודי ארה"ב וקנדה ב1918 מטרתו של הגדוד הייתה לקחת חלק ממסגרת הצבא הבריטי לכיבוש א"י. הגדוד מנה 5000 מתנדבים חלק מהגדוד הספיק להשתתף בקרבות עמק הירדן וחלקו הגיע לארץ לאחר סיום המלחמה וכיבוש הארץ.
הגדוד הארצישראלי- היתה מחלוקת בישוב על חשיבותו של הגדוד עם הבריטים [אקטיביסטים] לעומת הנזק שזה יעשה ליחס של התורכים לישוב [שומרי הקיים]גדוד ה-40 של קלעי המלך ב1918 שהיו רוב אזורי הארץ בשליטת הבריטים, התארגנו מתנדבים מקרב היהודי בא"י להקמת יחידה צבאית שתלחם לצד הבריטים לכיבוש א"י. המתנדבים מנו כ1000 איש הם הועברו לאימונים במצרים אך לא הספיקו להשתתף בקרבות לשחרור הארץ.לאחר המלחמה הועסקו אנשי הגדוד בתפקידי אבטחה ושמירה בא"י.
11. מהם עיקרי תוכנה של הצהרת בלפור
הסבירו שלושה קשיים הנובעים מניסוח ההצהרה
הרקע למתן ההצהרה
בקרב מנהיגי התנועה בלונדון היו אחד העם, הלורד רוטשילד והחשוב מכולם – ד"ר חיים וייצמן, אשר חי באנגליה ושימש בה כמרצה לכימיה .ויצמן נפגש במסגרת פעילותו הדיפלומטית עם בכירי השלטון הבריטי, אליהם היה מקורב, בהם לויד ג'ורג', הלורד בלפור, וניצל את קשריו עימם ואת השפעתו כדי לשכנעם לתמוך בשאיפות התנועה הציונית.
תוצאת שיחות, מפגשים ומשא ומתן זה הוליד את פרסומה של "הצהרת בלפור", ביום 2 בנובמבר 1917.
תוכן ההצהרה
משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917 לורד רוטשילד היקר,
לעונג לי להעביר לידיך, בשמה של ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות-הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו:
"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותעשה את מיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור 1]לא יעשה דבר שעלול יהיה לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות הקיימות בא"י 2]או בזכויות ובמעמד המדיני מהם נהנים היהודים בכל מדינה אחרת."
אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית. כבוד רב, ארתור גיימס בלפור
יש לציין כי במהלך המשא ומתן הציעה גם התנועה הציונית נוסח משלה להצהרה, המשקף את עמדתה שלה בעניין. נוסח זה לא התקבל, שכן היתה בו משום התחייבות מפורשת מדי של בריטניה לרעיון הלאומי הציוני, דבר שעלול היה להשפיע לרעה על יחסי ברטניה עם ערביי האזור.
הקשיים הנובעים מניסוח ההצהרה [רצוי לדעת ארבעה!]
א.המושג "בית לאומי" מעורפל למדי ולא ברור האם יש מחוייבות למדינה מבחינה חוקית
ב.שטחי ההגדרה של הבית הלאומי לא ברורים-שאין הכוונה להכיר בכל א"י כשטח המיועד לבית הלאומי היהודי, אך גם לא ברור מהם השטחים שיוקצו להקמת בית זה
ג.הביטוי "רואה בעין יפה..." אינו קובע כי בריטניה מתכוונת לנקוט צעדים להשגת המטרה, אלא רק שהרעיון מוצא חן בעיניה.
ד.הביטוי "תעשה את מיטב מאמציה..." אינו מפרט כמה ואלו מאמצים תעשה. האם תסייע באופן ממשי, האם באופן דיפלומטי? אין התחייבות מעשית
ה.מה יחסה של בריטניה לאור ההצהרה לערבים? הערבים לא מוזכרים מפורשות בהצהרה ולא ברור האם כשנאמר שאין לפגוע בזכויות של הקהילות הלא יהודיות, מדובר בזכויות לאומיות? מי ירוויח ? מי יפגע?
ו.מדוע בריטניה הזכירה את יהדות העולם וקבעה כי אין לפגוע בזכויות אלה במדינות אחרות? סעיף זה נוסף בלחץ יהודים שחיו בבריטניה ואשר חששו שההצהרה והקמת מדינה יהודית תפגע במעמדם המשפטי- אזרחי בחו"ל.
12. הסבר שלושה אינטרסים של בריטניה בפרסום הצהרת בלפור ציינו את חשיבותה עבור התנעה הציונית לעומת אלו שהתנגדו לה.
בכל-זאת, מעשה ההצהרה הוא עניין שאינו מובן מאליו. יש קושי גדול להבין מדוע נתנו הבריטים הצהרה זו כאשר ברור היה שהיישוב היהודי בארץ הוא בגדר מיעוט (56אלף בלבד לעומת רוב ערבי של כ-650 אלף תושבים
הסברים מדוע ניתנה הצהרת בלפור ע"י הבריטים ליהודים:
1. שיקול פוליטי ושליטה באיזור המזה"ת והתחמקות מהסכם סייקס פיקו שחתמו עם צרפת-הסבר: א"י נתפשה כמקום אסטרטגי חשוב! בריטניה הייתה מעוניינת מאוד לשלוט בא"י בגלל קרבתה של הארץ לתעלת סואץ. ובגלל מיקומה האסטרטגי כגשר דרכים בין אירופה לאסיה ולאפריקה. אבל בהסכם הקודם שחתמה עם צרפת ("הסכם סייקס-פיקו") התחייבה בריטניה לוותר על חלקים בצפון א"י. במתן הצהרת בלפור הצליחה בריטניה להתחמק מחלקים בהסכם ונשארה בידיה שליטה בפועל על כל א"י תוך שהיא מבטיחה לתת חסות על המפעל הציוני.
2. הרצון להקדים את גרמניה- הגרמנים חיזרו אחרי הציונים והיו עלולים להקדים את בריטניה בהכרזה פרו ציונית (גרמניה, כידוע, הייתה אוייבת של בריטניה ובעלת ברית של התורכים]
3. שאיפה לזכות בכוח של יהודי ארה"ב ורוסיה [חנפנות]- הבריטים האמינו כי הצהרה אוהדת למטרות הציוניות תשפיע השפעה תעמולתית חשובה גם ברוסיה וגם בארה"ב. הם חשבו שיהודי רוסיה ישפיעו על ממשלתם לא לצאת מהמלחמה והבריטים רצו לערב את ארה"ב במלחמה ורצו כי יהדות ארה"ב תסייע להשיג מטרה
4. פעולתו הדפלומטית של דר' חיים ויצמן בקרב אנשי הממשל הבריטי- הבריטים העריכו מאוד את ויצמן ואת הלורד רוטשילד(נשיא הפדרציה הציונית בבריטניה ואחד מיוזמי ההצהרה. הוא היה בעל קסם אישי וקשרים טובים] בזכות וייצמן החלו להתייחס בממשלה הבריטית בחיוב לציונות.
משמעות מתן ההצהרה מנקודות מבט שונות - תגובות למתן ההצהרה:
הצהרת בלפור התפרסמה באופן רשמי בעיתונות ומדינות ההסכמה וארה"ב הצטרפו לעמדת בריטניה. פעם ראשונה שמעצמה מכירה בזכות של היהודים לבית לאומי בא"י!
1. תגובת היהודים - יהודי העולם קיבלו בהתלהבות ובשמחה את הצהרת בלפור. בריטניה רכשה לה מקום כבוד בקרב היהודים.
2. . תגובת היהודים הציוניים- לתנועה הציונית ובעיקר לציונות המדינית נתנה זריקת עידוד. המשך למימוש החלום של הרצל שרצה מהמעצמות צ'רטר על א"י. התנועה הציונית קיבלה מעמד חשוב בעולם ופרצה למעגל ההכרה הבינלאומית. ההצהרה גרמה לעידוד עלייה לא"י.!.
3. תגובת היהודים המשתלבים -. ראו עצמם יהודים הנאמנים למדינות הלאום בהן הם חיו (יהודים אנגלים היו חלק מאנגליה] בבריטניה היה ועד שייצג את יהדות בריטניה ורבים מחבריו שללו את הציונות וההצהרה מחשש לפגיעה במעמדם.
4. התגובה של הערבים- התנועה הלאומית ערבית שהתגבשה באותם השנים ראתה בחומרה רבה את הצהרת בלפור וטענה לעיוות היסטורי ולבריחה ממכתבי "מק- מאהון" שהבריטים הבטיחו להם-הצהרת בלפור הייתה הלם והוכרז "יום שחור"!.
דוגמא לבחינה בהיסטוריה לשכבה י'- החומר החדש
הוראות לנבחן:
א. משך הבחינה : שני שיעורים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה - בשאלון זה שני פרקים :
פרק ראשון - 50 נקודות (שתי שאלות) [כל שאלה 25 נקודות]
פרק שני - 50 נקודות (שלוש שאלות)
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין
ד. הוראות מיוחדות: קרא/י את ההוראות ואת השאלות בעיון וענה/עני אך ורק על מה
שנשאלת.
פרק ראשון – בפרק זה עליך לענות על שתי השאלות : 1 – 2 (בכל שאלה יש לענות על שני הסעיפים).
1. 'מדינת היהודים' - בנימין זאב הרצל
קרא את הקטע שלפניך וענה על שני הסעיפים שאחריו:
"שאלת היהודים איננה, לפי דעתי, לא שאלה חברתית ולא שאלה דתית. שאלה לאומית היא, אשר תיפתר רק אם נעשה אותה לאחת מן השאלות המדיניות שבעולם.
עם אנחנו, עם אחד!
בתום לב ניסינו להתערב בגויים שכננו בכל המקומות בהם אנו יושבים ולהיות כמוהם, לבלי השאר בידינו מכל אשר לנו כי אם אמונת אבותינו בלבד. דחו אותנו בשתי ידיים. לשווא נעמול תמיד להיות אזרחים נאמנים, ולפעמים גם יתר על המידה. לשווא נתאמץ להרים קרן ארצות מושבותינו בחוכמות ובמדעים ולהרבות כבוד עושרן במסחר ובקניין. בארצות מולדתנו, שבהן אנו יושבים זה מאות בשנים, נחשבנו לזרים...העמים אשר אנחנו יושבים בקרבם כולם יחד, אם בסתר, או בגלוי, שונאים לנו".
א. כיצד מסביר הרצל את בעיית היהודים על פי הקטע, ואיזה פתרון מציע הרצל בספרו 'מדינת היהודים' לבעיה זו. (13 נק')
ב. הצג את דרישתו של הרצל ואת הצעותיו לשניים מהמנהיגים עימם נפגש. מה היו תוצאות מפגשים אלה. (12 נק')
2. קונגרס אוגנדה – הקונגרס הציוני השישי (1903)
קרא את הקטע שלפניך וענה על שני הסעיפים שאחריו:
"ההצעה פירושה הקמת יישוב יהודי אוטונומי במזרח אפריקה, עם הנהלה יהודית, ממשלה מקומית יהודית ופקיד עליון יהודי שיעמוד בראשם. הכל, כמובן, בפיקוחה הריבוני העליון של בריטניה. והואיל והצעה זו הוצעה, לא הרגשתי, נוכח מצב הדברים ביהדות, וההכרח למצוא מייד איזה אמצעי שהוא להקלת המצב במידת האפשר – הצדקה לעצמי לעשות משהו אחר, אלא לקבל רשות להביא את ההצעה לפני הקונגרס...השקפותינו על ארץ אבותינו אינן ניתנות לשינוי...בכל זאת יכיר הקונגרס לאיזו התקדמות בלתי רגילה זכתה תנועתנו על ידי המשא ומתן עם הממשלה הבריטית...ציון אמנם אין זאת ולא תוכל להיות כזאת לעולם...אין זו ולא תהיה אלא פעולה לשעת חירום...". (מתוך נאומו של הרצל בקונגרס אוגנדה, 1903).
א. תאר בקצרה את הנסיבות שהובילו את הרצל לקבל את תכנית אוגנדה, והצג שני נימוקים מתוך הקטע להסכמתו של הרצל לתכנית זו. (15 נק')
ב. הצג שני טיעונים שהוצגו בקונגרס השישי נגד קבלת תכנית אוגנדה. (10 נק')
פרק שני – בפרק זה עליך לענות על שלוש שאלות: שתיים מתוך שאלות 3 – 5, ואחת מתוך שאלות: 6 - 7
ענה על שתיים מתוך שאלות: 3 -5 (15 נקודות לכל שאלה –סה"כ 30 נק')
4. הסבר שני הבדלים בין מאפייני האנטישמיות במזרח אירופה ובין מאפייני האנטישמיות במרכז ומערב אירופה, והצג ביטוי אחד של אנטישמיות במזרח אירופה וביטוי אחד במערב אירופה.
5. הסבר מהי "צרת היהדות" על פי אחד העם, והצג את הפתרון שהוא מציע לבעיה זו.
ענה על אחת מתוך שאלות: 6 -7 (20 נקודות לשאלה – סה"כ 20 נק')
6. הגדר את המושג: 'אמנסיפציה' והסבר כיצד הייתה האמנסיפציה מצד אחד גורם שסייע לצמיחת הציונות, ומצד שני גורם שעיכב את צמיחתה של הציונות.
7. בתום הקונגרס הציוני הראשון בבזל כתב הרצל ביומנו: " בבזל ייסדתי את מדינת היהודים".
הצג שני הישגים בולטים של הקונגרס הציוני הראשון שהובילו את הרצל לרשום משפט זה.
בהצלחה!
מחוון לבחינה בהיסטוריה – תשובות רצויות בקצרה.....
שאלה 1
א. בעיית היהודים על פי הקטע:
הבעיה היא לאומית. היהודים הם לאום נפרד: "עם אנחנו עם אחד", אולם בגלל האמנציפציה שניתנה לנו אנחנו מנסים להתבולל במדינות בהן אנו יושבים ולהוכיח לגויים את נאמנותנו להם ולמדינתם. כל זאת לשווא. הגויים כולם דוחים אותנו ורואים בנו זרים. כלומר האמנציפציה נכשלה והאנטישמיות גברה.
הפתרון לשאלה לאומית הוא במישור המדיני. לעם היהודי חסרה ארץ משלו, ולכן עלינו לחתור לארץ משלנו: בפלשתינה – שם כבר יש ישוב עברי צומח (עליה ראשונה), או בארגנטינה – שבה התיישבות יהודית בעזרת הברון הירש. מדינה ליהודים תקום אם נצליח לקבל צ'רטר – זיכיון להתיישבות בארץ- ישראל. לשם כך אנחנו זקוקים להפוך את שאלת היהודים לאחת מן השאלות המדיניות בעולם. כלומר לקבל את הסכמת המעצמות להקים מדינה יהודית ריבונית. אגודת היהודים וחברת היהודים יעזרו להשגת המטרה הזו.
ב. דרישתו של הרצל ממנהיגי המדינות עימן נפגש הייתה לקבל את הצ'רטר על ארץ-ישראל. לקיסר גרמניה הוא מבטיח שהיהודים יביאו את התרבות הגרמנית למזרח התיכון, וכן שהגירתם לכאן תפחית את התחרות על שוק העבודה בגרמניה ותפחית את האנטישמיות. הקיסר הגרמני מעדיף לשמור על יחסיו הטובים עם הסולטאן הטורקי ולא עושה דבר בנידון.
בפגישה עם הסולטאן הטורקי הרצל מבטיח לו סכום כסף גדול כתמורה לרשות להתיישב בארץ ישראל, וכן שהיהודים יפריחו כאן את השממה ויהפכו את האזור לגן פורח. הסולטאן מוכן לתת להם רשות להתיישב ברחבי האימפריה שלו, אך לא בארץ ישראל. הרצל דוחה זאת. משר הפנים הרוסי הוא מבקש להתיר פעילות של האגודות הציוניות ברוסיה ולהתיר יציאת יהודים ממנה. כך תפחת האנטישמיות שם ויהודים לא יצטרפו לתנועות מהפכניות סוציאליסטיות. לשר המושבות הבריטי, צ'מברלין, הוא מבטיח שהשגת הצ'רטר תפסיק את הגירת יהודי רוסיה לבריטניה, וכן התיישבות יהודית באזור אל עריש תפריח אזור שומם זה בתחומי האימפריה הבריטית. הבריטים שללו את תכנית אל עריש עקב הצורך להוביל כמויות מים רבות מהנילוס לשם, והציעו להרצל ב- 1903 את תכנית אוגנדה.
שאלה 2
א. הנסיבות שהובילו את הרצל לקבל את תכנית אוגנדה:
*כשלון המגעים הדיפלומטים שלו להשגת הצ'רטר.
*פוגרום קישינב שזעזע אותו קשות.
הסיבות בקטע: א)"מצב הדברים ביהדות והכרח למצוא אמצעי להקלת המצב במידת האפשר". אוגנדה היא פעולה לשעת חירום". כלומר חייבים להציל את יהודי מזרח אירופה הסובלים מרדיפות ומצוקה כלכלית. ב) אי אפשר לסרב להצעה של מעצמה חשובה כבריטניה.
ב. טיעונים נגד תכנית אוגנדה שהושמעו בקונגרס:
*אוגנדה אינה ציון והיא בגידה ב"תכנית בזל".
*הישיבה באוגנדה ופיתוחה תמנע מיהודים לעזוב אותה בעתיד עקב מה שהשקיעו בה.
*המעצמות לא תתנה לנו צ'רטר על א"י אם נתיישב באוגנדה ונפתח את המקום.
שאלה 3
קווי דמיון בין איחוד איטליה לאיחוד גרמניה (ראה סיכום באתר ההיסטוריה)
שאלה 4
שני הבדלים בין מאפייני האנטישמיות במזרח אירופה ובמערבה:
במזרח אירופה היא ביוזמת ובתמיכת השלטונות, ואילו במרכז אירופה ומערבה היא ביוזמה של יחידים וקבוצות מהאוכלוסייה.
במזרח אירופה היא באה לידי ביטוי בעיקר באלימות פיזית (פוגרומים).
ואילו במרכז אירופה ומערבה, זו בעיקר אנטישמיות מילולית (כתובה), וכן בהתארגנות של מפלגות אנטישמיות, ארגונים אנטישמיים וכיו"ב.
ביטויים לאנטישמיות במזרח אירופה: "סופות בנגב", פוגרום קישינב"
תקנות מאי, גירוש מוסקבה, "הפרוטוקולים של זקני ציון".
ביטויים במרכז אירופה ומערבה: משפט דרייפוס, "הליגה האנטישמית", "מפלגת הפועלים הנוצרית-סוציאליסטית", "צרפת המיוהדת".
שאלה 5
"צרת היהדות" על פי אחד העם היא הסכנה לאובדן היהדות עקב ההתבוללות של יהודים בחברה בה הם יושבים. אחד העם מודאג מאובדן הרגש הלאומי והנטייה שלנו לחקות את תרבות הגויים עד הרס ואובדן התרבות היהודית.
הפתרון שהוא מציע הוא הקמת מרכז רוחני בארץ ישראל שיצור חברת מופת יהודית שתקרין על עם ישראל בתפוצות את התרבות, ההיסטוריה, הספרות, הפילוסופיה והבלשנות היהודית, אך גם חידושי מדע, טכנולוגיה, עבודת הקרקע והאומנות. מרכז זה יהפוך ללב האומה ויעניק השראה ותוכן יהודי ליהודים בכל רחבי העולם. כאשר יהודי התפוצות יביטו לעבר המרכז בציון ויחקו את התכנים שהוא ייצר, תיעצר ההתבוללות בחברה הנוכרית.
כלומר יש לפעול לחיזוק הרגש הלאומי, ולהכשרת הלבבות בגולה גם בעזרת המרכז הרוחני שיצמח בארץ.
שאלה 6
אמנציפציה – שוויון זכויות אזרחי שקיבלו יהודים בעיקר במדינות מערב אירופה ומרכזה.
אמנציפציה כגורם מסייע לציונות: האמנציפציה יצרה יהודי חדש, אקטיביסט, מכיר בערך עצמו ובזכותו להיות ככל העמים, ולכן לתבוע לעצמו מדינה עצמאית משלו. כשלון האמנציפציה הדף חלק מהיהודים המתבוללים לחפש פיתרון אחר וכך הגיעו לציונות.
אמנציפציה כגורם מעכב את צמיחת הציונות: יהודים בעקבות האמנציפציה הרגישו אסירי תודה למדינות שהעניקו להם את שוויון הזכויות האזרחי ולכן ביקשו להיטמע בחברה הגויית. הם הכחישו קיום של עם יהודי נפרד. הכריזו על עצמם כבני הלאום שבקרבו הם יושבים: "צרפתים בני דת משה". ראו בציונות גורם שיפריע ויקלקל את ניסיונותיהם להתבולל בחברה הנוכרית.
שאלה 7
הישגים בולטים של הקונגרס הציוני הראשון בבאזל:
*חיבור המצע הרעיוני של התנועה – "תכנית באזל", תכנית שקבעה את מטרת התנועה ואת האמצעים לביצוע המטרה. אפשרה ליהודים מזרמים שונים להצטרף לתנועה והפכה אותה לתנועת המונים.
*הקמת ארגון לתנועה הציונית – ההסתדרות הציונית. (כלים פוליטיים, פיננסיים, ומיישבים).
*בחירת הנהגת התנועה – הרצל כנשיא ההסתדרות הציונית.
*חיזוק התודעה הלאומית היהודית.
*פריצה אל דעת הקהל היהודית והעולמית.
(כל ראש פרק כזה יש להרחיב).
התקופה הפרסית :
הכרזת כורש?
בבל נכבשה על ידי פרס. האימפריה הפרסית כבשה שטחים עצומים כגון ארץ ישראל, סוריה, מצרים, בבל, אשור, ארמניה ועד לנהר האינדוס שבהודו. בראש האימפריה עמד המלך כורש. כורש היה מלך סובלני, נאור שכיבד את המסורת של כל עם והתיר לעמים הכבושים לחזור לארצותיהם ולשמור על פולחנם, ז"א הוא נתן להם אוטונומיה דתית והוא אף עזר להם לשקם.
מדוע כורש עושה זאת-
1. כורש מעוניין בנאמנות של העמים הכבושים ורוצה לשמור על קשר טוב עמם. הוא יודע שהאימפריה שלו גדולה מאוד ויהיה לו קשה לשלוט בכוח הזרוע.
2. מלך פוליתיאיסט- הדת הפרסית אומרת שניתן להאמין בכמה אלים או בכמה דתות ולכן לא הייתה
לו שום בעיה לתת לעצים לקיים את פולחנם.
3. ישוב יהודי פרו פרסי - כורש רצה לכבוש את מצרים ורצה שיהודים יעזרו, ולכן הוא רוצה לרכוש את אהדתם.
הכרזת כורש:
בשנת 539 לפנה"ס פרסם כורש הכרזה ששינתה את גורל העם היהודי, זאת הכרזת כורש:
כורש מודה שבזכות ה' אלוהי היהודים ואלוהי השמיים (מעל שאר האלים) הוא ניצח במלחמות.
1. טוען שה' פקד עליו לבנות את בית המקדש בירושלים.
2. מציע למי שרוצה לעלות לירושלים ולבנות את בית המקדש.
3. מי שנשאר שיעזור כספית לאלה שעולים.
יש הטוענים שהכרזת כורש מזוייפת. מדוע?
1. האם כורש אכן מאמין שניצח בזכות אלוהי היהודים כפי שטען?
2. האם כורש אכן מכיר באלוהי היהודים כאלוהי השמיים (מעל כל האלים האחרים?
3. האם כורש אכן קיבל הוראה מאלוהי היהודים לבנות מקדש ליהודים?
4. האם יתכן שכורש פרסם הכרזה בעברית?
הפתרון נמצא ב"כתובת הגליל" או "בגליל של כורש". כתובת הגליל היא תעודה בשפה הבבלית הכתובה על גליל עשוי חמר. הכתובת מתארת את:
1. היא מתארת את כורש כמושיע הבבלים מן השעבוד.
2. . מרשה לכל עם לחזור לארצו ולקיים את פולחנו.
3. טוען שבזכות האל מורדוך ניצח במלחמותיו.
כיצד מתקשרת כתובת הגליל ליהודים ולהכרזת כורש-
בכתובת הגליל ניתן לראות את גישתו הכוללת של כורש לעמים הכבושים ולפולחנם. רוחב לבו של כורש כלפי היהודים הוא כחלק ממדיניותו כלפי העמים הכבושים. כורש נוקט בגישה נאורה ומעניק חופש דת מוחלט לכל העמים שכבש.
גישתו הסובלנית של כורש הוכיחה את עצמה משום שתושבי ממלכת בבל לא יצאו להלחם נגדו אלא נכנעו ללא קרב ושיתפו פעולה בשיקום הממלכה. לכן הכרזת כורש ליהודים אינה מעשה חריג או יוצא דופן, ההכרזה מתיישבת עם שיטתו המדינית של כורש ויש להניח שהכרזות דומות ניתנו לעמים אחרים. הדמיון בין הצהרת כורש לבין כתובת הגליל (בשניהם מדובר על מתן אפשרות לחזור לארץ המוצא ולהקים בה מקדש) מחזקים את האמונה שההכרזה אכן ניתנה.
משמעות הכרזת כורש לגבי היהודים בגלות-
1. ההצהרה עוררה ופיתחה את השאיפות של הגולים לעלות לארץ ישראל ולקיים חירות דתית.
2. . ההצהרה התירה לשבים לבנות רק את בית המקדש, אבל לא את ירושלים ולא להתיישב מחוץ ליהודה. ז"א שההצהרה היא בעלת אופי פולחני בלבד.
3. ההצהרה לא תאמה את רצון השבים כי הם רצו לממש תחייה מדינית לאומית (להקים מדינה עצמאית) וההצהרה איפשרה רק תחייה דתית.
4. ההצהרה חיזקה בקרב הגולים את התחושה שאלוהים סלח להם וכעת הוא מעניש את בבל הרשעה.
שיבת ציון
שיבת ציון התרחשה בשנת 53 לפנה"ס בעקבות הצהרת כורש.
מי היו השבים לציון-
1. כוהנים בעלי ייחוס ומעמד גבוה ששאפו לכהן בבית המקדש שיוקם מחדש (בגלות המעמד של הכהנים ירד, ואילו בארץ מעמד היה גבוה כי הם עבדו בבית המקדש.
2. אלה שלא הצליחו להתערות בחברה הפרסית.
3. אלה שהשאירו בארץ רכוש רב.
4. אלה שרבים מבני משפחותיהם נשארו בארץ.
5. אלה שעבר מהפכה רוחנית עמוקה וחיזקו את הקשר עם ה' - התקרבו לדת.
מטרת העולים- עולי בבל שאפו לתקומה דתית, הכוונה להקמת בית המקדש.
הרצון לעצמאות מדינית יבוא בשלב מאוחר יותר. חלקם הקטן עלה להשיב את האדמות.
מי הנהיג את העולים- בראש ההנהגה עמד זרובבל מבית דוד. כורש ידע שרק מנהיגים מצאצאי דוד יתקבלו בברכה. לצד זרובבל עמד יהושע שהיה הבן של הכהן הגדול בתקופת בית המקדש הראשון.
זרובבל קיבל מכורש את תפקיד הפֶחָה, מושל יהודה, וכן את תפקיד בניית בית המקדש, יהושע, הכהן הגדול, קיבל את תפקיד חידוש הפולחן הדתי.
עם הזמן יצוץ מתח בין שני המנהיגים, כל אחד ירצה להנהיג את העם לבד. וזאת הייתה כוונתו של כורש בכך שמינה שני מנהיגים. מטרתו הייתה למנוע מהעם להתלכד סביב מנהיג אחד ולחשוב על מרד.
הקשיים בהם נתקלו העולים-
1. שהגיעו העולים לארץ מצאו אותה חרבה ושוממה. שארית היהודים שחיו פה חיו חיים קשים ולא טובים.
2. מצבם של העולים היה רע. הם השתקעו בארץ וניסו להתקיים כאיכרים. בארץ הייתה דלות רבה, שדות לא הניבו יבולים ולא היה כסף למחייה. העולים לא ידעו כיצד ישיגו כסף למימון בניית בית המקדש. הם התיישבו מסביב לירושלים שהייתה הרוסה.
במי נתקלו השבים-
1. היהודים - יהודים שלא הוגלו ע"י בבל ונשארו בארץ כל אותה תקופה. רוב יהודים אלו הזדהו עם השבים והכירו בעליונותם הרוחנית. אבל היו כאלה שפחדו ולא רצו לקבל את ההנהגה החדשה של זרובבל ויהושע, בפרט שהתרגלו למצב בארץ לפני שבאו העולים ויצרו קשרים טובים עם הנוכרים.
2. הנוכרים שנמצאים בארץ - הנוכרים גילו יחס עוין כלפי השבים והיו מורכבים משלוש קבוצות.
פקידים פרסיים שחששו להסתבך עם העולים שבאו עם רשיון לבנות את בית המקדש.
עמים לא יהודיים שישבו ברחבי הארץ כגון אשדודים, אדומים, ערבים, עמונים. הם חששו ששבי ציון יתבעו את האדמות ששייכות להם מלפני הגלות, וכעת יושבים עליהן העמים הללו.
צרי יהודה ובנימין: קבוצה זו הייתה הבעייתית ביותר. בקבוצה זו היו אנשים שחיו באזור השומרון והאמינו באלוהים של היהודים אבל בעוד אלים אחרים. הם היו קרובים ליהודים בהתנהגותם ובמנהגיהם ורצו לקחת חלק בבניית בית המקדש. זרובבל ויהושע סירבו לשתפם בבניית בית המקדש באופן נחרץ.
הסיבות לדחיית צרי יהודה ובנימין ע"י זרובבל ויהושע- כנראה אלה השומרונים
1. צרי יהודה ובנימין הם עובדי אלילים למרות שהאמינו גם באלוהי ישראל, ולכן אין לשתפם בבניית בית המקדש (נימוק דתי, כורש ציווה את בניית בית המקדש רק לשבים מן הגולה ולא ליושבי הארץ.
2. נימוק פוליטי: צרי יהודה ובנימין רצו להשתלט על בית המקדש ועל העיר ירושלים - הם חששו שהיהודים השבים יהפכו לשליטים ולכן הם רצו להשתלט על ירושלים כדי ששומרון מקום מגוריהם תשמור על מעמדה הרם.
3. צרי יהודה ובנימין חששו שהיהודים השבים מהווים סכנה לזכויות שלהם כמעמד שליט אריסטוקרטי (מעמד עליון) הם לא רצו שידחקו אותם ממעמד.
4. צרי יהודה ובנימין השתלטו על הקרקעות שהיו שייכות ליהודים לפני גלות בבל. הם חששו שכעת יצטרכו להחזיר את האדמות והשפעתם הכלכלית תחלש.
הקשיים בבניית בית המקדש השני-
מיד שבאו העולים, מהרו להקים מזבח כדי להקריב קורבנות אבל המטרה העיקרית הייתה הקמת בית המקדש. הקמת בית המקדש השני ארכה 22 שנה (538-516 לפנה"ס). הבנייה ארכה כ"כ הרבה זמן כי:
1. קושי כלכלי ומורל ירוד- הייתה שקיעה בחיי שגרה קשים, היו בעיות פרנסה, בצורת ועוני. ירדה המוטיבציה לבנות את בית המקדש השני בגלל הבעיות היומיומיות ובגלל הקשיים.
2. רצו לבנות בית מקדש מפואר כמו בית המקדש הראשון, אבל האמצעים היו דלים.
3. צרי יהודה ובנימין הפריעו למלאכת הבנייה ע"י איומים, הטרדות והלשנות למלך פרס. ההלשנה גרמה להפסקת הבנייה.
4. מתח פנימי- בין הסמכות מבית דוד (זרובבל מבית דוד) לסמכות הדתית של הכוהנים (יהושע הכהן הגדול) הוסיפו לאווירת הדכדוך.
משמעות הקמת בית המקדש השני בחיי היהודים- מרכז חיים
לאחר 22 שנים נבנה בית המקדש השני (516 לפנה"ס). הוא היה קטן וצנוע לעומת בית המקדש הראשון ולא היה בו את ארון הקודש. משמעות הקמתו:
1. ייחודו של בית המקדש השני לא היה בצד הפיסי שלו, הרי הוא נבנה בצניעות, אלא עם הזמן הפך למרכז פוליטי בו ישבה הכנסת הגדולה וניהלה את חיי העם. וכן הכהן הגדול היה אחראי לכל נושא התקציב, המיסים והקשר עם האימפריה השולטת.
2. הקמת בית המקדש השני ביססה את מעמד הכהונה ובעיקר את מעמדו החזק של הכהן הגדול, הכהונה תהפוך מעתה למנהיגות המוכרת בעם, ובית המקדש למרכז חיי האומה בארץ ובגלות.
3. התחייה הלאומית והדתית של העם לא יכלה לצמוח ללא בניית בית המקדש שהיווה בסיס לחיי העם בארץ ולקשר בינו לבין אלוהיו ע"י עולי רגל בחגים, קורבנות.
4. הפרדה מהנוכרים- בניית בית המקדש השני ציין את ראשיתו של תהליך ההפרדה בין הישוב היהודי ליסודות הלא יהודיים.
5. שימש המקדש כמרכז כלכלי חשוב שבו אוצרות המקדש, תרומות (בדומה לבנק)
השינויים שעוצבו בדפוסי ההנהגה התקופת שיבת ציון-
כבר שהגיעו שבי ציון לארץ הנהיגו אותם שני סוגי מנהיגים: זרובבל מבית דוד - מנהיג אירגוני חילוני, ויהושע בין יהוצדק הכהן הגדול - מנהיג דתי רוחני. בין שניהם שררו מתח וסיכסוכים כי כל אחד רצה לשלוט לבד על העם.
עליית מעמד הכהן הגדול וירידת המנהיג מבית דוד-
כשנבנה בית המקדש עלה מעמדו של הכהן הגדול והתחזק. הוא הפך לאישיות המרכזית ביהודה. כל משקלו של מעמד הכהנים עלה. ונשאלת השאלה - מדוע?
1. המדיניות הפרסית העדיפה להסתייע במעמד הכהנים ולא במעמד ההנהגה הלאומית- מדינית (זרובבל) כי חששו ממרידות, זו כנראה הסיבה לירידתה של ההנהגה מבית דוד ועליית הכהונה.
2. יהושע התנגד לזרובבל כי זה רצה שחרור מדיני וייתכן שזרובבל ניסה למרוד בפרס. לאחר זרובבל אין יותר מנהיגים מבית דוד - נפסקת ההנהגה החילונית.
עלייתו של הכהן הגדול לדרגה הכי גבוהה בהנהגת העם נבעה גם ממרכזיות בית המקדש לעם בגולה, שסימל את אחדותו הדתית והלאומית של העם באשר הוא.
לסיכום, ממשרת כהן גדול שמתרכזת בירושלים ועיקריה דתיים-פולחניים, הפך הכהן הגדול לעומד בראש ומנהיג את העם ביהודה לא רק מבחינה דתית אלא גם מבחינה חילונית בראשית ימי הבית השני.
עזרא "איש הרוח" (458 לפנה"ס) - מעמדו, סמכויותיו ופעולותיו
רקע - המצב ביהודה ערב בואו של עזרא-
כ-80 שנה לאחר שהגיעו שבי ציון ליהודה ובראשם זרובבל, והקימו את בית המקדש השני, הגיע עזרא יחד עם קבוצה קטנה של עולים מבבל בשנת 458 לפנה"ס.
ידוע שזאת הייתה תקופה אפורה של חוסר התלהבות, ירידה במתח הרוחני וטמיעה חזקה בקרב עמי הארץ. היה זלזול בקיום מצוות. נשואי תערובת עם נשים נכריות היו נפוצים בעיקר בקרב שכבות גבוהות של עשירי יהודה וכוהנים המשרתים במקדש, שנהגו כך לחזק את קשריהם הכלכליים עם שאר העמים שישבו בארץ. מבחינה דתית אי קיום תורת ישראל ונשואי תערובת נחשבו להתרדרות מוסרית.
מיהו עזרא ומה מעמדו- עזרא בן שריה היה בן למשפחת כוהנים גדולים (משושלת אהרון הכהן). לשמו נוסף הכינוי סופר. לכינוי זה שני הסברים:
1. סופר - יועצו של המלך המסוגל למלא שליחות דיפלומטית ובקיא בכמה שפות. בעל משרה גבוהה בחצר המלך הפרסי.
2. סופר - סופר מהיר בתורת ה', מומחה בהעתקת ספרי תורה ויודע לפרשם.
היהודים שנשארו בבל היו מתכנסים בבתי כנסת לקרוא ולפרש את התורה. לימוד התורה הפך לעניין מרכזי בחיי הגולים, וגבר הצורך בספרי תורה שהיו נכתבים על קלף בכתב יד.
החידוש של עזרא היה שהכניס את הכתב המרובע הארמי (הכתב בו אנו משתמשים היום) כדי להאיץ את מלאכת הכתיבה, כך הופצה התורה בקלות והקריאה הפכה לקלה יותר.
עזרא היה אחד ממנהיגיה הרוחניים של העדה היהודית בבל.
מדוע עלה ליהודה- עזרא עלה ליהודה בראש קבוצה של 1500 משפחות עולים מקרב הכוהנים והלווים, לאחר ששמע על הירידה הרוחנית בקרב שבי ציון והחליט לתקן את המצב ביהודה. הוא פנה למלך פרס (ארתחששתא) ששלט באותה תקופה ואליו היה מקורב. המלך שסבל ממרידות, הסכים לחזק ביהודה גורמים הנאמנים לו, ולכן הסכים לשליחתו של עזרא.
סמכויותיו של עזרא:
1. מינוי שופטים ודיינים ביהודה.
2. רשות לחבר חוקה ליהודים על פי התורה.
3. רשות להטיל עונשים (אפילו מוות) למי שאינו מקיים חוקותיו.
4. להביא כלי כסף וזהב מאוצר המלכות ותרומות יהודי בבל לבית המקדש.
5. לקנות בהמות לקורבנות.
6. לשחרר את הכוהנים והלווים העוסקים בפולחן מתשלום מסים.
מטרותיו של עזרא-
1. מאבק בנשואי התערובת על ידי גירוש הנשים הנכריות.
2. הפצת התורה בקרב העם ביהודה.
3. הפיכת חוקי התורה לחוקי יהודה.
פעולותיו של עזרא-
1. קריאת התורה פרושה הפצתה והפיכתה לחוקת יהודה- ולא רק ע"י הכוהנים!
א. עזרא הביא עמו את התורה כפי שהייתה מקובלת ומובנת על ידי גולי בבל. בארץ היה מקובל נוסח ישן יותר של התורה (נוסח שקדם לחורבן הבית ה-1). זאת אומרת שנוצרו שני נוסחים לתורה, עזרא ראה את צורך לאחד את הנוסחים לתורה אחת. לעזרא הייתה בעיה לבצע זאת בגלל שבארץ רק למעמד הכוהנים היה את הידע וההבנה של התורה והם שמרו בסוד את התורה לעצמם כדי לשמור על מעמדם הרם.
ב. עזרא הנהיג הקראת התורה בציבור בכל יום שני, חמישי ושבת על ידי סופרים שבאו מתוך העם, הפיצו ופרשו את התורה כדי שתובן ותהיה מוכרת לכל העם. (מעמד הסופרים מתחזק כך לצד מעמד הכוהנים).
ג. העם בארץ גם לא הקפיד לקיים מצוות לכן מינה עזרא שופטים ודיינים כדי להחדיר את שמירת חוקי התורה לתודעת הישוב היהודי בארץ.
2. גירוש הנשים הנוכריות ואיסור על נישואי תערובת-
אחת הפעולות הקשות לביצוע הייתה גירוש הנוכריות, הוא קרא להקמת ועדות שתבדוקנה כל מקרה לגופו. עזרא טען שצריך לגרש נשים נוכריות כי יש איסור חיתון עם עמים עובדי אלילים או עמים שפעלו נגד ישראל מהתורה. הרשימה אינה כוללת את כל העמים שעימם התחתנו היהודים בתקופתו ולכן מוסיף לאיסור מהתורה גם את הסיבה שחורבן הבית הראשון והריסת בית המקדש נעוץ בנשואי תערובת, ולכן יש להבדל מהנוכרים כולם, בין השאר ע"י גירוש נשים נוכריות. אם העם יטמע בעמים זרים, הוא לא יוכל לרשת את הארץ, ויהיה צפוי לעונשים נוספים.
דרך שכנוע נוספת הייתה אקט האבל - עזרא קרע את בגדיו, מרט את שערות ראשו ונפל ארצה בוכה על סירוב העם לגרש את נשותיו הנוכריות. המעשה הרשים מאוד את הנאספים ושכנע אותם שעזרא אכן פוחד מאוד לעתיד לקרות לעם באם לא יגרש את הנוכריות מקרבו.
שתי הגישות להגדרת הזהות "מיהו יהודי?"
הבאות לידי ביטוי בויכוח על גירוש הנשים הנוכריות
שתי הגישות הן הבדלנית מול האוניברסלית.
תקופת שיבת ציון ועזרא ונחמיה יצרה חברה יהודית חדשה הרוצה להבנות מחדש ביהודה לאחר שנים בגלות. חברה זו התבלטה בבעיות קיום יסודיות כמו מי ישתייך אליה, מה יהיו יחסיה עם העמים השכנים וכמובן התלבטות בשאלת הזהות היהודית (מיהו יהודי
שאלת הנשים הנוכריות ממחישה את התלבטות העם בשאלת הזהות היהודית.
הבדלנים-
שבי ציון בראשם עזרא ונחמיה. רואים בעם "זרוע קודש, שחייב להיות מובדל מתועבת העמים הנוכריים מטעמים דתיים".
עזרא רצה לגרש את הנשים הנוכריות מקהל ישראל. נישואים עם נשים נוכריות התרחשו בעקבות מגעים כלכליים וחברתיים בין ישראל לעמים הנוכריים שישבו בארץ. על פי עזרא, טיהור העם מהנשים הנוכריות יבטיח:
1. שמירה טובה יותר על חוקי התורה.
2. יהווה אמצעי לשמירה על קיומו של העם בעתיד.
3. אם לא ימנעו בישראל מנישואי תערובת, אלוהים יעניש את העם קשות.
4. לעם היהודי לא תהיה תחייה לאומית ורוחנית אם לא יתבדל מעמי הארצות.
בולט במיוחד היה הסירוב של עזרא ונחמיה אחריו לחיתון יהודים עם השומרונים, שבתקופה זו התנהגו כיהודים לכל דבר (יש הוכחות שיהודי מצרים ראו בשומרונים יהודים). יחס הבדלנים למתייהדים היה חשדני ביותר. תומכי הבדלנות העדיפו להקים מחיצה בין יהודה לשכניהם תוך הבלטת הייחודיות של העם היהודי, ולכן הורו על גירוש הנשים הנוכריות ובהמשך על איסור חיתון על הנוכרים.
סיבה נוספת שהייתה לעזרא לגרש את הנשים הנוכריות היו מטעמים פוליטיים - על פי רשימת השמות של מחוייבי גירוש הנשים בסוף ספר עזרא ברור שלא הייתה יכולת או כוונה לגרש את כל הנשים אלא להשתדל לנקות את האצולה היהודית, כוהנים המשרתים בבית המקדש ועשירים. כוחם של אותם אנשים היה בקשר שיצרו עם אצילי ושליטי הארץ הנוכרים, חובת הגירוש פגעה במעמדם השלטוני ביהודה ובמילא העצימה את מעמדם של הבדלנים.
האוניברסלים-
במגמה זו תמכו הנביאים, הכוהנים המשרתים במקדש ועשירי העם.
סיבה דתית - נישואים עם נשים נוכריות לא נתפס בעיניהם כחטא מהתורה כיוון שהתורה מונה עמים מאוד מסויימים שאין להתחתן עימם. הם דגלו בהתקרבות לשאר העמים והתייחסו באהדה למתייהדים שכן מבחינה דתית ראו את ה' כאלוהי כל העמים ורצו לקרב כל מתייהד או מתגיירים אל היהדות כיוון שהגאולה נתפסה בעיניהם כגאולת העולם כולו ולא רק גאולת העם היהודי.
סיבה פוליטית - לעשירי העם ולכוהנים המשרתים במקדש היו יחסים כלכליים ושלטונים שנתמכו בנישואים עם משפחות שלטון נוכריות בארץ. איסור החיתון עמם פגע בקשרים הללו.
נחמיה איש המעשה (445 לפנה"ס) - מעמדו, סמכויותיו ופעולותיו
נחמיה היה שר המשקים של מלך פרס, היה מקורב למלך, ומחזיק משרה זו גם השפיע על המלך. כששמע על חורבנה של ירושלים נטש את משרתו וקיבל ממלך פרס (ארתחששתא) רשות לעלות לירושלים ולהצילה מהחורבן.
סמכויות שקיבל מהמלך- נתמנה כפחה יהודה כראוי למעמדו ויצא בלווית צבא למלא את המשימה. משרת הפחה (מושל יהודה) כלל אפשרות:
1. להעזר בכוח צבאי פרסי.
2. לגבות מסים.
3. להשתמש בכספי אוצר המדינה לשם ביצוע מטרותיו.
4. לנהל את יהודה.
נחמיה פעל ביהודה כפחת יהודה החל משנת 20 למלך ארתחששתא ה-1 (445 לפנה"ס) וסיים את תפקידו הראשון ביהודה בשנת 32 למלך (432 לפנה"ס).
הנסיבות למינויו של נחמיה לפחת יהודה-
1. נחמיה חש שחובה עליו לעזור לעזרא לבסס את מעמדה של תורת היהודים ביהודה.
2. נחמיה ידע שללא מעמד של מושל יקשה עליו לפעול בקרב היהודים וכן להדוף התקפות והלשנות העמים הנוכרים, לכן מבקש ומקבל מעמד של פחה ורשיון לחדש את חומות ירושלים וכן צבא להגנתו.
פעולותיו של נחמיה ביהודה-
לנחמיה הייתה מטרה להפוך את ירושלים למרכז דתי ולאומי של היהודים. הוא תכנן לבנות את חומות ירושלים, לאכלס אותה בתושבים, לארגן מחדש את עבודת הפולחן במקדש ולבטל את המסחר בשבת בעיר.
בניגוד לעזרא שפעל בדרכי שכנוע, נחמיה מנצל את מעמדו כפחה על מנת לנקוט באמצעים מדיניים וכפייתיים כדי להשיג את יעדיו.
1. בניית חומות ירושלים- החומות נבנו על פי ספר נחמיה במשך 52 יום ,בכל מקרה מדובר בבנייה מהירה למרות שרבות המשפחות שלא השתתפו בבניית החומה מפאת חוסר עניין או מפאת קשיים כלכליים. ההשלכות של בניית החומה - העצים את האיבה עם הנוכרים, חיזק את המגמה הבדלנית וחיזק את מעמד יהודה והיווה סמל לתחייה לאומית.
2. ארגון מחדש של עבודת בית המקדש- ארגון העבודה במקדש כללה התנגדות ישירה עם הכהן הגדול אלישיב, שהשתלט על המקדש ומקורות הכנסתו. נחמיה החזיר את משפחות הכוהנים המודחות לתפקידיהן, חידש את מעמדות הלוויים ומינה פקידים חדשים על אוצרות המקדש.
3. אכלוס ירושלים- יהודים לא רצו לגור בירושלים, כיוון שהיתה הרוסה ולא הייתה בה פרנסה, לכן דרש נחמיה מהכוהנים והלוויים לגור בירושלים ונתן להם תפקידים בבית המקדש, נחמיה הכין להם בתים להתגורר בירושלים ודאג שהעם ייתן להם תרומות כדי שלא יצטרכו לעבוד לפרנסתם, כמו כן נתן להם פטור ממיסים. בנוסף ערך נחמיה הגרלה בין התושבים, מי יעבור לירושלים וכל משפחה עשירית חוייבה לעבור לגור בירושלים, כדי שיהיה ייצוג בירושלים לכל האומה.
4. איסור המסחר בירושלים- נחמיה פעל נגד הרוכלים וכנגד עשירי העם שהיו נוהגים להביא סחורה לירושלים בשבת , ושם את הלווים כשומרים על הפתחים למניעת סחר בשבת.ירושלים כמרכז דתי חייבת לשמש דוגמה.
5. גירוש הנשים הנוכריות- נחמיה תמך בכל אשר פעל עזרא בעניין גרוש הנשים הנוכריות, לא רק כדי לשמור את "גזע הקודש", אל גם כדי להבדיל ולהוקיע את האופוזיציה היהודית לפעולותיו. (משפחות היהודיות הקשורות בחיתון עם משפחות חשובות במחוזות שכנים המתנגדות לפעולותיו והמנסות לפגוע במעמדו כלפי השלטון הפרסי.
6. רפורמות סוציאליות- תיקון חברתי: - המוני דלת העם פנו לנחמיה בטענה שהם מלווים כסף מהעשירים ונאלצים בתמורה למשכן את עצמם וכך הופכים הם לעבדים. נחמיה אסר על הפיכת היהודים לעבדים משלושה טעמים:
1. איסור מהתורה - חוב שלא נגבה 7 שנים, נשמט ואי אפשר לשעבד עבורו.
2. אובדנם של חלק מהעם, כיוון שהופכים הם לעבדים, יוצאים הם מכלל ישראל.
3. תמיכה של דלת העם במאבקיו של נחמיה בנוכרים - עמידתו של נחמיה לצד העניים הופכת אותו ואת מעשיו בתחומים אחרים לרצויים.
האמנה- כתב התחייבות. נחמיה הבין שכדי להצליח במפעל הרפורמות שלו עליו לכרות חוזה בין עם ישראל לאלוהיו בטקס מרשים ובהתחייבות ראשי העדה. על האמנה חתומים 84 ראשי אבות, כוהנים ולוויים.
האמנה מפרטת-
4. איסור חיתון עם עמי הארץ.
5. איסור מסחר בשבת.
6. שמיטת קרקעות וכספים בשנה שביעית.
7. תקנות לקיום המקדש ומשרתיו (תרומת שליש השקל, קורבן עצים, ביכורים, בכורות, חלה תרומה ומעשרות.
מהי משמעות האמנה- חתימה על מסמך מחייב יצרה התחייבות כלפי המשך מפעלו של נחמיה גם לאחר שחזר לפרס. למרות שחלק מהוראותיו לא קוימו לאחר שובו לפרס ולכן נאלץ נחמיה לשוב ליהודה שוב כדי לחדש הוראותיו. נחמיה רצה שהיהודים יחיו לפי רוח חוקת משה, ובעצם יצר חוקה המפשרת בין המציאות לחוקי התורה וכוללת מצוות שאינן מהתורה משום שהמציאות לא תאמה את תקופת התורה. מטרתם של עזרא ונחמיה לא הייתה רק לפרש את התורה, אלא הם רצו לכנס את המקורות לספר אחד ולחתום את התורה.
מי היו המתנגדים העיקריים לנחמיה ומה היו המחלוקות בינהם?
א. פעולתו של נחמיה פגעה באצולה והכהונה היהודית.
1. לנחמיה הייתה סמכות מהשלטון הפרסי ולכן ירד כוחה של האצולה היהודית הן החילונית והן של הכוהנים הקשורים למקש ובמיוחד נפגע מעמדו של אלישיב הכוהן הגדול. הוא גם פגע בקשרים שהיו לאצולה היהודית עם האצולה הנוכרית.
2. שחרור העם מעול חובות ומשעבוד פגע בכבודם ובמעמדם ובכיסם של האצולה היהודית.
ב. ניגודי השקפות בחברה היהודית -
בחברה היהודית רווחו שתי השקפות בדלנות מול אוניברסליות.
הזרם האוניברסלי - שנציגיו היו מתנגדי עזרא ונחמיה, האמינו שה' הוא אלוהי כל העמים, הוא בורא עולם, ועם ישראל נבחר כדי שיהיה אור לגויים. ירושלים תהפוך מוקד משיכה לכל העמים והגאולה הלאומית יהודית היא תנאי לגאולת כל העמים.
הזרם הבדלני - שנציגיו היו עזרא ונחמיה, יהודי בבל והכוהנים והלווים, החרדים לדבר ה', האמינו שבחירת ישראל ע"י ה' נעשתה כדי להבדילו מן הגויים. עם ישראל הוא קודש ואסור לו להטמע בקרב העמים הנוכריים. ליהדות אין עניין בגיור או בהתייהדות שפוגעות ב"זרע הקודש".
ג. מקרב הנוכרים- בגלל מגמת הבדלנות וניתוק יחסיי העם עם הנוכרים
לדוגמא: סנבלט החורוני- מושל שומרון, בניו נקראים בשמות יהודיים דליה ושלמיה, מכאן שהיה שומרוני שהאמין באלוהי ישראל, הכיר בתורה וקיים את חוקותיה.
טוביה עבד עמוני- יהדותו של טוביה עולה משמו, למשפחת טוביה היה מעמד חשוב ביותר גשם הערבי- גם הוא עומד בראש מחוזות ועמים הגובלים עם יהודה באיזור אדום.
הסיבה למחלוקות בינהם-
הופעתו של נחמיה ביהודה כשליחו של מלך פרס, התחזקותה של יהודה וביצור ירושלים עוררו את חששם של המושלים שיעורערו יחסי הכוחות הקיימים בארץ ישראל ומעמדם יפגע. משום כך עשו שכני יהודה יד אחת בנסיונם לחבל בפעולות נחמיה בעיקר באלה שהיה להן חשיבות מדינית.
המחלוקת העיקרית הייתה עם השומרונים, אשר ראו עצמם כיהודים האמיתיים שיתקנו את דרכיהם של היהודים האחרים. הם כינו את עצמם "שומרים" ולא "שומרונים". הבדלנים שמבין היהודים ובראשם עזרא ונחמיה לא הסכימו לקבל את השומרונים כחלק מהעם היהודי וסרבו לשתפם בבניית חומת ירושלים (יהודי מצרים כן הכירו ביהדותם של השומרונים). שיאו של הקרע היה שבסוף התקופה הפרסית הקימו השומרונים בית מקדש בהר גריזים שבשומרון.
לבסוף החמיר הפילוג בין שני הזרמים בחברה היהודית בעקבות מעשיהם של עזרא ונחמיה, הזרם האוניברסלי לפיו כל העמים יכירו באלוהי ישראל, מול הזרם הבדלני הדוגל בקדושת עם ישראל וייחודו כלפי שאר העמים.
מה היו דפוסי ההנהגה שעוצבו בתקופת שיבת ציון ובתקופת עזרא ונחמיה:
הכהן הגדול- בראשית תקופת שבי ציון (כשהעולים הגיעו מבבל ליהודה כדי לבנות את המקדש) נמצאים בהנהגה זרובבל (מבית דוד) כמנהיג חילוני אירגוני ויחד עמו יהושע בן יהוצדק כמנהיג דתי רוחני.
במשך השנים הפך הכוהן הגדול לאישיות המרכזית ביהודה ונעלמה המנהיגות החילונית מבית דוד. בידי הכוהן הגדול היו מרוכזות רוב הסמכויות הדתיות והחילוניות.
לפני בוא נחמיה, פעל ביהודה הכוהן הגדול אלישיב אשר שלט שלטון מוחלט ביהודה כפי שפרס עודדה בכל ערי המקדש האחרות באימפריה. הוא נקשר בקשרי חיתון ומסחר עם טוביה, יהודי שחי בעמון וכן עם סנבלט מושל שומרון ובתקופתו הייתה להם השפעה על הנעשה ביהודה.
נחמיה שהיה פחה מטעם מלך פרס הפחית מכוחו ומעמדו של אלישיב וכן נאבק בהשפעה שיש לנוכרים על השלטון ביהודה. בסוף תקופת שהותו הראשונה בארץ הצליח נחמיה להוביל את העם להבדלות מהעמים השכנים וכל הפלגים השונים חתמו על 'אמנה' המבדילה את היהודים מהאוכלוסייה הנוכרית כמו אי מסחר בשבת, אי חיתון עם נוכרים, שמירה על חוקי התורה וכ"ו.
לאחר שחזר נחמיה לפרס חזרה משפחת הכוהנים הגדולה לשלוט בהעדר כוח אחר ומשום חשיבות הרבה שהייתה לבית המקדש ולמשרתים בו.
סופרים- כשהגיע עזרא לארץ החל להפיץ את "קריאת התורה בציבור" כתוצאה מכך קם ציבור חדש של הנהגה עממית, סופרים אשר היו כוהנים לווים וסתם אנשים שהמאפיין של כולם היה בקיאות רבה בתורה. הם לימדו את העם תורה, העתיקו ספרי תורה, פרשו את החוקים בה וניסו להתאימם למציאות היומיומית בארץ. למעמד הסופרים הייתה השפעה רבה על העם כיוון שהיו קרובים לבעיות העם והבינו אותן. בשלב מאוחר יותר הם יגיעו לדרגת מנהיגות.
אנשי כנסת גדולה- 85 האנשים שחתמו על 'האמנה' כדי לקיים את דברי התורה בתקופת עזרא ונחמיה. הם נהגו להתכנס רק בזמן שהתעוררו בעיות חמורות והיה צורך לשאול את נציגי העם. הכנסת הגדולה היא המוסד הראשון מתקופת שיבת ציון אשר דאג לתקן תקנות שתאמו את צרכי העם. היה לה צביון עממי והיא יצגה ייצוג הולם את בעיות העם. ממנה יצאו מנהיגים רוחניים.
היו מוסדות נוספים כמו: בית כנסת, אסיפת העם וכו'....
התקופה היוונית- ההלניסטית
המניעים להתייוונות ביהודה
ההתייוונות היא תופעה של אימוץ מאפייני תרבות הלניסטית על ידי האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל. "אבי" התרבות ההלניסטית היה אלכסנדר מוקדון.
איך יוצרים תרבות חדשה המשותפת למזרח ולמערב? אלכסנדר מוקדון בכיבושיו הגדולים נקט במספר פעולות שתכליתן היה לבנות בסיס חדש על חורבות האימפריה הפרסית הישנה מבלי לפגוע יתר על המידה בסדרי החיים:
(1) נישואיי תערובת בין יוונים לבין פרסים (2) שילוב בני המזרח בצבא ובפיקוד (3) הפצת הלשון היוונית כשפה רשמית בממלכה (4) הנהגת מטבע משותפת (5) אימוץ מנהיגים מקומיים. (6) הקמת ערי פוליס.
מהי התרבות ההלניסטית?
הלניזם- "הלס" הוא אחד השמות הקדומים של יוון ולכן נקראו היוונים הלנים עם תרבות הלנית. בכיבושי אלכסנדר למזרח נוצר מפגש בין תרבויות ואלכסנדר היה עם גישה אוניברסאלית פתוחה. לכן נוצרה התרבות ההלניסטית [שעל שמה נקראת התקופה] השילוב הזה בא לידי ביטוי בכמה תחומים:
1. במישור הדתי: שילוב בין דת המזרח ודת המערב וקיום פולחנים משותפים.
2. במישור הלשוני: נוצרה שפה חדשה, יוונית במהותה. נוצרה שפה חדשה המשלבת בין השפה היוונית לשפות המזרחיות.
3. במישור מדיני: קמו ערי פוליס בכל מדינה ומדינה באימפריה כביטוי להשפעה.
הפוליס התרבות ההלניסטית מאופיינת על פי תכונות הפוליס היוונית
מבחינה מדינית :
סדרי השלטון היו קלאסיים בפוליס, כל פוליס קיבלה רשות לנהל את ענייניה בצורה אוטונומית ללא התערבות חיצונית. המוסדות החברתיים התקיימו בכל פוליס ופוליס, זה כלל את אסיפת העם, והמועצה. בכל עיר פעל חבר אזרחים מוגדר, שחוקק את החוקים והיה אחראי לניהול. אבל כל פוליס הייתה תלויה ברצונו של המלך, וכן תופסי המשרות היו מטעמו. הערים נדרשו להעלות מס למלך.
היה כמובן צורך להתחשב במלך בכל פוליס, לכן מעמד האזרח ירד מבחינה פוליטית ועלה יותר מבחינה תרבותית וחברתית. עם זאת הירידה במעמד האזרח מבחינה פוליטית לא פגמה במעמד החשוב של האזרח.
היו מעמדות בכל פוליס, המתיישבים היוונים שבאו למזרח זכו בשטחים רבים וגדולים מטעם המלכים ההלניסטים, והפכו לבעלי אחוזות שריכזו בידיהם שטחים נרחבים, לכן הם גם קיבלו יותר זכויות בממלכה לעומת תשובי הכפרים המקומיים, נחותי המעמד והזכויות.
מבחינה כלכלית:
במאה החמישית הייתה השפעה רבה לפוליס על המסחר האגף המזרחי של הים התיכון, זאת מפני שיוון הייתה מפותחת יותר מבחינה טכנולוגית, היא ייצאה מוצרים שונים גם למזרח וגם למערב, תמורת מזון וחומרי גלם.
מעמד הערים היה חשוב מבחינת היותם מרכז מסחר וחרושת.
כך צמחו הערים והייתה התפתחות של חרושת ומסחר האופיינית לתרבות עירונית, זה גרם לגידול במספר החיילים השכירים והימאים, וכן המנגנון הממשלתי שהלך והתפתח
ההגירה הגדולה למזרח ההלניסטי והתנתקותו של המתיישב מהחברה המקורית שלו, ההתיישבות בתוך אוכלוסייה שנחשבה נחותה מבחינה תרבותית וההזדמנויות שעלו
לכן ההבדלים המקומיים במנהל, במיסוי, במשפט וכן במסחר, טושטשו ונעלמו, וכן המיזוג התקיים בצורה טובה.
מבחינה תרבותית:
בכל עיר היה מתחם מקודש [אקרופוליס] וכל אזרחי העיר לקחו חלק בחגים לכבוד האל או האלה העירוניים. השפה היוונית הייתה השולטת בעיר, וכן, חיי התרבות היו בעלי אופי יווני. בעיר התקיימו תחרויות ספורט וגם הצגות תיאטרון.
שני מוסדות חינוך עיקריים בפוליס היוונית היה הגימנסיון- לנערים צעירים [ספורט, שירה, מוסיקה ופילוסופיה] והאפביון- לחינוך גבוה יותר לנערים [הכשרה לקראת צבא וקבלת אזרחות]
הצגות תיאטרון לכבוד האלים, תהלוכות ספורט,
בשונה מן הפוליס הקלאסית הייתה הפוליס במזרח ההלניסטי תלויה ברצונו של המלך. חילות מצב חנו בערים, וברוב הערים היה מפקד מטעם המלך.
היוונים אופיינו בתחושת עליונות, לדעתם, כל מי שלא היה יווני נחשב לברברי, עליונותם נחשבה בעיניהם בגלל היותם אסתטיים בגישתם.
סוקרטס אמר: "הלני הוא לא עניין של מוצא אלא של חינוך ותרבות "- ז"א: התרבות הייתה אוניברסאלית באופייה ולא בדלנית, התרבות פתוחה בפני כל אדם, כל אדם יכול להשתייך לתרבות בתהליך חינוכי מודע בלי קשר למוצא.
זה מבטא את הפתיחות התרבותית החדשה ואת הנכונות לפתוח את שורותיהם של ההלנים בני התרבות, ולכלול בהם גם הלנים חדשים מבני עמי המזרח.
מבחינה דתית:
בתקופה ההלניסטית הייתה התמזגות של הדת היוונית עם דתות אחרות, תופעה זו נקראת: סינקרטיזם.
מצד אחד, היו צריכים היוונים להכיר בעוד אלילים שהיו קיימים במקומות אחרים והיו צריכים להסכים שיש לעבוד אותם.
ומצד שני חל תהליך בחשיבה הדתית היוונית. היוונים זיהו אלים במזרח עם אלים יוונים בעלי אפיונים ותכונות דומים. בהדרגה הם הגיעו למסקנה שישנו רק אל אחד למרות שמותיו השונים במקומות השונים : זאוס – ביוון, בעל – בסוריה.
הדת היוונית היא דת של פולחן קהילתי משותף, דתה של הפוליס.
מה המאפיינים של התרבות ההלניסטית?
1. פולחן המלך (=התייחסות אל המלך כאל אלוהים): בתחילה נהגו לעלות זבחים למען המלך מתוך ביטויי כבוד והערצה, ללא חובה וללא הכרח, אך עם הזמן הפך מעמד המלך כמעמד אל וחובה על כל הנתינים להקריב קורבנות למען המלך. כל חטא כלפי המלך נחשב לעבירה על חוקי הדת. רצונו של המלך הוא החוק ושלטונו מוחלט (אבסולוטי).
2. הפוליס ההלניסטית: מכיוון שהממלכה ההלניסטית היתה מאוכלסת בתרבויות שונות, היה צורך ליצור מרכז שבו יתיישבו אנשים מהמזרח והמערב. הפיתוי להביאם להתיישב בעיר היה אפשרויות כלכליות והזדמנויות להתעשר. ערי הפוליס ישבו בד"כ ליד החוף ליד נהרות או ליד דרכים ראשיות ושמשו מרכזים מסחריים. ערי הפוליס קיימו קשרים כלכליים האחת עם השניה וכך הופצה התרבות החדשה בעולם, על ידי סוחרים, חיילים ופקידים שישבו וטיילו בין ערי הפוליס ובעולם ההלניסטי.
על מנת שעיר תחשב לעיר פוליס חובה היה להקים בה מספר מוסדות:
מוסדות לתרבות הגוף: כל מי שרצה להיחשב בן תרבות הלניסטית, בעיר פוליס היה חייב להכיר בחשיבות הספורט. בערי הפוליס היו שני מוסדות חינוך חשובים: הגימנסיון שבו למדו לימודי יסוד ועסקו בעיקר בטיפוח הגוף ובתחרויות ספורט, והאפביון שבו למדו לימודים גבוהים יותר ולמדו מקצועות צבאיים. לפיתוח הגוף והספורט היתה חשיבות גדולה משתי סיבות: (1) תושבי הפוליס לא יכלו לבקר לעיתים קרובות ביוון ולצפות בתחרויות ספורט ולכן פיתחו הווי מקומי (2) מי שטיפח את גופו נחשב לנעלה יותר ממי שלא טיפח את גופו.
מקדש הדת: אזרחי הפוליס ביטאו את השתייכותם לתרבות ולעיר גם באמצעות פולחנים כמו למשל פולחן המלך, קיום תהלוכות, הקרבת קורבנות וכו'. הדת היתה חלק חשוב מן התרבות ההלניסטית.
3. העדר דמוקרטיה: בכל עיר פוליס היה מועצת אזרחים שניהלה את העיר אך העיר לא היתה עצמאית. היה עליה להישמע להוראות וחוקי המלך. חוקי המלך היו חוקי הפוליס. חוסר העצמאות של הפוליס בא לידי ביטוי למשל בחוסר יכולתה של העיר להכריז מלחמה על עיר אחרת בלי רשות מהמלך. על מנת לוודא שהוראות המלך מתקיימות היו חונים חיילי המלך בעיר. מכיוון שהמלך הוא החוק העליון (החוק החי) אסור היה לקיים ויכוחים פוליטים ) ואסור היה להקים מפלגות. העיר נוהלה בידי מועצה וחברי המועצה חייבים היו להיות אזרחים. לא כולם נחשבים לאזרחים – רק האנשים שבנו את העיר והילדים שלהם לדורותיהם יכולים להיחשב אזרחים. אם אדם מעוניין היה להפוך לאזרח היה עליו להיות עשיר, ולהגיש בקשה ולהמתין להחלטת המועצה.
4. תפיסת העולם הקוסמופוליטית: מכיוון שערי הפוליס סחרו זו עם זה ברחבי כל העולם ההלניסטי נוצרה תחושה שהעולם הוא כפר קטן ואין הבדל בין אזרחי הפוליס בארץ ישראל לבין אזרחי הפוליס באסיה הקטנה או בפרס וכו'; כל בני האדם שווים ואין הבדל בין יווני ללא יווני.
5. התחזקות הפרט: הפוליס היתה עיר ענקית ואזרח לא יכל לשמור על קשר עם המנגנון העצום שניהל את העיר. לכן הפוליס כמעט שלא התערבה בחיי האזרחים אלא אם המלך ציווה. העדר ההתערבות בחיי האזרח פיתחה את הגישה שהאדם צריך לעשות למען עצמו ולמען משפחתו כלומר לפתח את האינטרס הפרטי שלו.
הדת היהודית מול ההלניסטית
בין הדת היהודית לבין הדת ההלניסטית קיימים פערים עצומים שבסופו של דבר הובילו להתנגשות ולמרד.
יהדות הלניזם קריטריון להשוואה
היהדות תמיד האמינה כי עם ישראל הוא "עם סגולה". היהודים האמינו שמכל העמים בחר ה' לתת תורה ליהודים. ן. אין הבדל בין בני אדם. היוונים והלא יוונים (הברברים) שווים ומבחינת ההלניזם האם כל בני האדם שווים?
לעבוד את ה'.
החינוך היהודי לעג לערכים של טיפוח הגוף והיופי. הערכ החשוב ביהדות הוא עשיית מצוות, אהבת ה' ואהבת האדם. אורח חיים מוסרי. לטפח את הגוף.
בתרבות ההלניסטית גיבורים רבים חזקים ובעלי יכולות גופניות גבוהות. ואהבת היופי, לתחרויות ספורט ולפולחן דתי לאלים. מה יותר חשוב ?
להישמע לה'!
היהודי פועל על פי "חוקי האבות". חוקי התורה הם צווים של האל ויהודי שומר מצוות לא יכול להחליט שהוא רוצה להבין למה ה' העניש אותו או לדרוש מה' תשובות. לעשות כרצונו חוץ מחוקי המלך
ההלניסטי לא חייב ומרגיש שהאלים דואגים לו במיוחד ולכן הוא לא פוחד מהם ואפילו רשאי לזלזל באלים שלא אהב. האדם עומד במרכז הוא הדבר החשוב ביותר שנוצר ., האם האדם חופשי לעשות כרצונו או חייב להישמע לה'?
לדאוג לקהילה!
כל או רוב המצוות בספר התורה ן מצוות הנעשות בשיתוף כמו התפילה למשל – חייבים 10 למניין; הנישואין, המילה וכו'.
לדאוג לעצמו.
האם חובה על האדם לדאוג לעצמו או שחובה על האדם לדאוג לקהילה שלו?
שלבי חדירת ההלניזם ליהודה
עם מות אלכסנדר הגדול (בגיל 33) נותרה הממלכה הענקית ללא יורש חוקי משום שאלכסנדר לא השאיר אחריו צוואה ובכך החלה מלחמה בין הרואים עצמם יורשים לאלכסנדר ובהתהוות שני בתי מלוכה חזקים מאוד בית תלמי ובית סלווקוס. המלחמה בין שרי צבאו הנלחמים על ירושת אלכסנדר נקראת מלחמת הדיאדוכים. בית תלמי היה שליט בארץ ישראל משנת 301 – 200 ובית סלווקוס שכבש את ארץ ישראל מידי בית תלמי בשנת 200 ושלט בה עד להקמת המדינה החשמונאית.
הגורמים (המניעים) לחדירת התרבות ההלניסטית ליהודה
א. שלטון הלניסטי ריכוזי – על מנת לשאת ולתת עם השלטון ההלניסטי, פקידיו ואנשי הצבא, שישבו ביהודה היה צורך בידיעת השפה היוונית ומנהגי התרבות ההלניסטית.
ב. הצבא ההלניסטי היה מעורב, מחילות יוונים ומוקודונים שכירים, וצבא מקומי.
ג. ערים הלניסטיות: יהודים חיו בערים , שמרבית תושביהן היו יוונים או מתייוונים וכך קלטו את השפעת הסביבה וסגנון החיים. העיר ההלניסטית הפכה מקום מפגש בין האוכלוסייה היוונית לאוכלוסייה המקומית.
ד. קשרים כלכליים: סוחרים מיהודה סחרו עם האוכלוסייה הנוכרית והיהודית בערי הפוליס. כך הגיעו רעיונות הלניסטים ליהודה.
ה. בני המזרח המתייוונים: באמצעות אוכלוסייה מקומית מתייוונת חדרה התרבות היוונית, אל שכבות נוספות של הציבור המזרחי. האוכלוסייה המתייוונת במזרח באה במגע עם היהודים והשפיעה עליהם.
ביטויי (גילויי) ההתייוונות בחברה היהודית
השלטון התלמאי ביהודה לא ניסה להשפיע על היהודים לקבל עליהם את התרבות ההלניסטית. בד"כ הסתפק השלטון התלמאי במדיניות של "חיה ותן לחיות". כל עוד גילו היהודים נאמנות לשלטון התלמאי, שילמו את מסיהם בזמן ולא יצרו בעיות צבאיות/פוליטיות, הניח להם השלטון לקיים את חייהם על פי דרכם והבנתם. עם זאת בארץ ישראל עצמה המדיניות היתה שונה: התלמאים בנו ערים הלנסטיות (כ- 30 ערים) ברחבי ארץ ישראל.
הערים ההלניסטיות היו מוקד להפצת התרבות ההלניסטית וזו החלה לחלחל לאט לאט ביהודה. בתחילה בעיקר בקרב השכבות העליונות (הכהונה והאצולה העשירה), אך לא בקרב ערים וכפרים המרוחקים מהערים הגדולות ביהודה.
• השימוש בשפה היוונית - היהודים נהגו לדבר בשפה הארמית. אך מימי שלטון בית סלווקוס החליפה השפה היוונית את הארמית. והפכה להיות השפה הרשמית, השפה זו נקלטה כשפת התקשורת בקרב אצילי יהודה ועשיריה וכן בקרב הכהונה הגדולה משום שקבוצות אלו קשרו קשרי מסחר ופוליטיקה עם הממשל הסלווקי בארץ ישראל וייצגו את העם בפני השלטונות הזרים.
• אימוץ שמות יוונים- יהודים החלו לאמץ לעצמם שמות יווניים, והיו כאלה שנשאו שני שמות, יהודי ויווני. השמות היווניים חדרו גם למשפחת הכוהן הגדול ולחוגי הכהונה. ידועים למשל מנלאוס וליסימאכוס ממשפחת בילגה, יאסון אחיו של הכוהן הגדול, חוניו השלישי ועוד.
• אימוץ ארכיטקטורה יוונית -סגנונות אמנות יווניים בעיקר בתחום הבניה חדרו ונקלטו ביהודה בקרב האצולה היהודית ועשירה, אך המתייוונים נזהרו ולא חצו את "הקו האדום" של פגיעה בקדושת הדת והייתה הקפדה על איסור עשיית פסלים ותמונות
• קבלת אורחות חיים [דפוסי] ערכים הלניסטיים, בקרב השכבות הגבוהות – כלומר שינויי בדרך החיים ומנהגי התרבות בצמרת הכהונה והאצולה החילונית. ילדיהם נשלחו ללמוד בגמנסיון. השתתפו בתהלוכות והצגות תיאטרון.
תחום הפעילות הפוליטי: אמרנו כי אחד המאפיינים הבולטים של היהדות היתה הערבות ההדדית. עם חדירת ההלניזם השתנתה דמות הפוליטיקאי היהודי: הוא עשה יותר למען עצמו ופחות למען מולדתו. חשוב היה לו הקריירה האישית ולא השליחות הלאומית וקנה המידה העיקרי להצלחתו היתה הצלחתו האישית עם מלך תלמאי (או הסלווקי אח"כ) גם אם פירוש הדבר דריסת חלקים באוכלוסייה היהודית לשם השגת מטרתם.
תוצאות השפעת ההלניזם על היהודים בארץ ישראל
נוצרו פערים חברתיים קשים וכתוצאה מזה נוצר מתח. המתח יצר שני מחנות מובדלים זה מזה בתחומים: הכלכליים-חברתיים-דתיים-תרבותיים. מצד אחד עמדו יראי ה' (החסידים) ומצד שני המתייוונים. ביהודה החל תהליך של התרחקות המעמדות אילו מאילו.
הקהילה היהודית שקיבלה עליה את ערכים הלניסטים בעצם קיבלה ערכים המנוגדים ליהדות: למשל הערבות ההדדית: על פי ההלניזם כל אדם מחויב לדאוג לעצמו ועל פי היהדות הקהילה מחויבת לדאוג ליחיד והיחיד לקהילה. עם קבלת דפוסי החיים ההלניסטיים השתנה גם היחס והדאגה לעני.
עם זאת יש לזכור כי תופעת ההתייוונות לא כללה המרת (שינוי) דת.
ביטוי ההתייוונות עד גזרות הדת של אנטיוכוס
תהליכי התייוונות ביהודה עד גזירות אנטיוכוס (187 – 167 לפנה"ס)
בשנת 200 לפנה"ס נכבשה ארץ ישראל מידי בית תלמאי. כובש הארץ היה המלך הסלווקי אנטיוכוס השלישי. אנטיוכוס השלישי אמנם לא התערב בחיים ביהודה ונתן ליהודים את הזכות להמשיך ולחיות על פי מנהגיהם וחוקיהם, אולם בימי בנו, המלך אנטיוכוס הרביעי אפיפנס ההתערבות ביהודה נעשתה בלתי נסבלת.
מהו תהליך ההתיוונות ביהודה?
• ההתייוונות היא תהליך שבו, בעיקר המעמדות הגבוהים של החברה היהודית אימצו לעצמם סממנים (מאפיינים או דרך התנהגות) הלניסטים, כגון: שימוש בשמות יוונים (לדוגמא: יהושע הפך להיות יאסון, מנחם הפך להיות מנלאוס שמעון הפך להיות סימונידס וכו'), שימוש בשפה ההלניסטית, קיום אורח חיים הלניסטי שכלל לימוד במוסדות החינוך ההלניסטיים המעודדים את טיפוח הגוף וחשיפתו כמו: הגימנסיון והאפביון, עריכת מסיבות פרועות וטיפוח ותפיסות עולם הלניסטיות, כמו התפיסה האינדיבידואלית שאומרת שהאדם צריך לדאוג רק לעצמו ולמשפחתו ולא לסביבה, וכן טיפוח היופי החיצוני.
• הסיבה לכך שתהליך זה אפיין את המעמדות הגבוהים היא, שמעמדות אלה היו בקשר ישיר עם השלטון ההלניסטי וכך נחשפו הם לתרבות ההלניסטית. מכיוון שקיום אורח חיים הלניסטי דורש בזבוז הרבה כסף, הרי רוב העם לא יכל להרשות לעצמו להיות חלק מהתרבות ההלניסטית ואילו העשירים, שהיה להם הרבה כסף, יכלו להרשות זאת לעצמם.
• תהליך ההתייוונות ביהודה היה תהליך איטי וממושך וביטויי ההתייוונות נקלטו לאט באוכלוסייה היהודית. ההתייוונות באה לידי ביטוי בעיקר באזורי ההתיישבות היוונית, בערי הפוליס ובכפרים היהודיים הסמוכים לאותן ערים, ושקיימו אתן יחסים כלכליים.
מה היו המניעים להתייוונות ביהודה?
1. בני המעמדות הגבוהים ביהודה שאפו להשתלב במוסדות השלטון ההלניסטיים ולכן הם ראו בהתייוונות, כלומר באימוץ המנהגים ההלניסטיים, קבלת חינוך הלניסטי, שימוש בשמות יווניים וכו', "כרטיס כניסה" (כלומר יהיה קל יותר להכנס) למשרות בכירות. המעמדות הגבוהים ביהודה ראו בהתקרבות לחוגי השלטון ההלניסטי דרך לשם השגת טובות הנאה הצלחה בתחום הכלכלי והפוליטי.
2. התרבות ההלניסטית שמה דגש על יופי, השכלה, מודעות לגוף לספורט ולנפש, ולכן, שאפו בני המעמדות הגבוהים להיחשב כבני התרבות ההלניסטית.
3. רצונם של המלכים ההלניסטיים במיוחד מבית סלווקוס להחדיר את התרבות ההלניסטית בקרב יהודה, היה גורם נוסף להאצת תהליך ההתייוונות ביהודה. שלטונות בית סלבקוס ראו ביסוד היווני המשותף לכל ממלכתם את המשענת החזקה לשלטונם. העובדה שבארץ ישראל היו כ- 30 ערים הלניסטיות, זירזה את תהליך ההתייוונות ביהודה.
האצולה היהודית נחשפה בעיקר להשפעת ההלניזם- דוגמא בולטת היא משפחת בית טוביה: לא ממעמד כוהנים אבל יצרה קשר עם מש' הכהן הגדול, עסקה בחקלאות ומסחר, לטוביה היו קשרים עם שר הכספים של תלמי ויש מכתבים בהם הוא מודה לאלים היוונים וזהו ביטוי המעיד על התרחקות מהדת היהודית.
משפחה זו גם התנגדה לפעולות עזרא ונחמיה שגירשו נשים נוכריות כי הם האמינו בפתיחות עם יחסי הנוכרים.
יוסף בן טוביה- קיבל תפקיד גובה מיסים עבור המלך למרות גילו הצעיר וזכה לקבל צבא משלו. הם השתתפו בסעודות אצל המלך ואימץ את הסגנון הייווני החדש [בית, לבוש, שפה...]
השתלטות המתייוונים על הכהונה הגדולה ביהודה בימי בית סלבקוס:
מינויו של יאסון לכהן גדול
המתייוונים ובעיקר המתיוונים הקיצוניים עליהם נמנו בני בילגה, שהשתייכו למפלגה שתמכה בבית סלבקוס. הם רצו להדיח את חוניו ה-3 הכוהן הגדול שתמך בבית תלמי, ולמנות במקומו כהן גדול משורות המתייוונים תומכי בית סלבקוס. המתיוונים תומכי בית סלווקוס נקראו "בית בילגה". בני בילגה רקמו תוכנית איך לסלק את חוניו מהשלטון: הם העבירו ידיעות שקריות לשלטונות בית סלבקוס והחשידו את חוניו כמי שמנסה להפיל את המשטר של בית סלבקוס. בירושלים היתה מהומה גדולה בין המפלגה שתמכה בחוניו לבין המפלגה שתמכה בבני בילגה. חוניו החליט לחזק את מעמדו ולנקות את שמו. הוא החליט לנסוע לאנטיוכיה ולדבר עם המלך סלווקוס הרביעי. אבל בעת שהיה חוניו בדרך לאנטיוכיה (שם גר המלך) מת המלך סלווקוס הרביעי. מלך חדש עלה לשלטון. קוראים לו אנטיוכוס אפיפאנס (אנטיוכוס הרביעי).
לאנטיוכוס אפיפנס לא היתה סבלנות לדעות פוליטיות שונות ולכן הוא הודיע שכל מי שמתנגד לשלטון בית סלווקוס וכל מי שתומך בשלטון בית תלמי – הוא ירדוף אותו.
חוניו היה תומך של בית תלמי אבל אחיו יאסון היה תומך של בית סלווקוס. יאסון היה מתייוון שאהד את ההלניזם משום שההלניזם היה תרבות השלטת בעולם, ומשום שכל מי שאימץ את ההלניזם קיבל הרבה מאוד זכויות מהשלטון. חלק מתהליך אימוץ התרבות הוא דיבור בשפה היוונית ואימוץ שם יווני. מלבד אהדתו הרבה של יאסון לתרבות ההלניסטית הוא רצה להיות כהן גדול. כשהכהן הגדול חוניו נסע לאנטיוכיה לדבר עם המלך, מילא יאסון, אחיו, את תפקיד הכהן הגדול. זו היתה ההזדמנות ליאסון לנצל את נסיעתו של חוניו ולתפוס את משרת הכהן הגדול.
יאסון פנה אל המלך החדש אנטיוכוס אפיפאנס וביקש את רשותו לסלק את אחיו חוניו ממשרת הכהן הגדול ולמנות את עצמו לתפקיד זה. כדי לקבל את עזרת המלך בסכסוך פנימי ביהודה הציע יאסון לאנטיוכוס סכום כסף גבוהה. מכיוון שאנטיוכוס אפיפנס היה זקוק לכסף ומכיוון שהוא רצה שיהיו לו אוהדים רבים ככל האפשר הוא הסכים לבקשת יאסון ומינה אותו לכהן גדול במקום אחיו.
חשוב לזכור: במינויו של יאסון לכוהן גדול הייתה פגיעה קשה בכהונה הגדולה:
1. זו פעם ראשונה שכהן גדול נתמנה בעוד קודמו בחיים, (הרי אמרנו שמשרת הכהן הגדול עוברת מאב לבן ורק עם מות האב)
2. משרה שהייתה מקודשת והועברה עד אז בירושה, נקנתה בכסף
3. זו פעם ראשונה שישנה מעורבות זרה של מלך הלניסטי במינויו של כוהן גדול.
כיצד קיבל העם את מינוי יאסון? העם התנגד משום שהעם אהב את חוניו. אך ההתנגדות לא היתה כל כך קשה משום שעדיין מדובר היה במשפחת הכהן הגדול וההתייחסות של העם היתה כאילו היתה מריבה במשפחת הכהן הגדול ובעצם לא משנה מי משניהם כהן גדול, העיקר שהם ממשפחת צדוק.
הפיכת ירושלים ל"פוליס"
פוליס היא עיר הלניסטית שבה מדברים בשפה היוונית, לומדים בבתי ספר לימודים חילוניים ומרבים בפעילות ספורט ותחרויות. בפוליס מתקיימת פעילות גדולה מאוד של מסחר. יש בה חיילים סלווקים, יש בה בתי מקדש לכל מיני אלילים ויש את פולחן המלך והתייחסות אל המלך כאל אלוהים. כ"כ בפוליס כל אדם דואג לעצמו ולענייניו ולא אכפת לו מהעניים ומהנכים והחולים.
יאסון הופך את ירושלים לפוליס הלניסטית. מה זה אומר?
1. שמה היהודי של העיר היה ירושלים. עם הפיכתה לפוליס השתנה שמה "לאנטיוכיה" – העיר נקראה בשמו של המלך הסלווקי אנטיוכוס אפיפנס הרביעי.
2. החוק בירושלים היהודית היה חוקי התורה – "חוקי האבות". עם הפיכתה של ירושלים לפוליס לא היה עוד ערך לחוקי התורה ,מעתה רק רצונו של המלך, חוקיו ופקודותיו נחשבים ויש לנהוג לפיהם, גם אם הם סותרים את חוקי התורה. לחוקים החדשים קוראים "חוקת הפוליס היוונית".
3. הדת היהודית לא מעוניינת שיצטרפו אליה אנשים שלא נולדו יהודים והיא גם לא אוהבת את חשיפת הגוף. הערך הכי חשוב בדת היהודית הוא לימוד התורה. בעוד הערך הכי חשוב בדת ההלניסטית הוא טיפוח הגוף. מכיוון שירושלים היא מעתה עיר פוליס הקימו בה מוסדות חינוך חילוניים וספורט: הגימנסיון שהוא בית ספר תיכון עם דגש על ספורט ותחרויות, והאפביון שהוא יותר מוסד צבאי. בתחרויות בגימנסיון היו המתחרים מופיעים בערום מלא. את הגימנסיון בנו על הר הבית (המקום עליו בנוי בית המקדש). מכיוון שהדת ההלניסטית מצאה חן בעיני העשירים ובעיני מעמד הכהונה נוצר מצב שהילדים של הכוהנים במקום שיעסקו בעבודת בית המקדש הלכו לתחרויות.
4. בירושלים היו מעמדות חברתיים שונים כמו עשירים ועניים, אצילים ופשוטי עם, אבל כולם היו שווים בעיני חוקי התורה. בעיר פוליס המצב הוא שונה. רק העשירים יכולים לקנות את האזרחות שלהם. מרגע שהם אזרחים הם נהנים מזכויות רבות אך העניים שאינם יכולים להיות אזרחים הפכו להיות אזרחים סוג ב'. כלומר הפיכת ירושלים לעיר פוליס יצרה מצב של מעמד גבוה עם הרבה זכויות לעומת אנשים בלי שום זכויות.
דוגמא בולטת: בני טוביה [יוסף בן טוביה] משפחה עשירה ומיוחסת- יהודים מתייוונים
5. ירושלים היהודית היתה מנוהלת על ידי מעמד הכהונה. מאז שהפכה ירושלים לאנטיוכיה, לעיר פוליס, מעמד הכהונה כבר לא ניהל את העיר. היה צורך למנות מועצה שנקראת "דמוס". רק אזרחים יכלו להיות חלק מהדמוס. כלומר העיר מנוהלת מעתה בידי קבוצה של אנשים בעלי זכויות רבות. הדמוס מנה כ- 3,000 איש.
למה הופך יאסון את ירושלים לעיר פוליס? - הפיכת ירושלים לפוליס צרפה אותה לשאר הערים ההלניסטיות והצטרפות זו איפשרה פיתוח קשרי מסחר, ספורט והשתתפות במפעלים משותפים (כמו בניית אוניות למשל).
מינוי מנלאוס לכוהן גדול- אירוע זה היה מפנה לרעה - :
מנלאוס נשלח על ידי יאסון אל אנטיוכוס אפיפנס המלך הסלבקי בענייני תשלום. זו היתה ההזדמנות של מנלאוס - מנלאוס הציע למלך סכום כסף גבוה הרבה יותר ממה ששילם לו יאסון עבור מינויו לתפקיד הכהן הגדול. כאמור המלך זקוק תמיד לכסף ולכן הוא מסכים וממנה את מנלאוס לכהן גדול.
1. מנלאוס הוא אמנם ממשפחת כהונה אך לא ממשפחת הכהונה הגדולה. ואמרנו שרק בנים ממשפחת הכהן הגדול, משפחת צדוק, יכולים להיות כוהנים גדולים. כלומר מנלאוס הביא לסילוק משפחת הכהונה הגדולה מתפקידה.
2. נקבעה נורמה שכל המרבה במחיר, זוכה בתפקיד הכהן (כמו במכרז).
3. כהן גדול הוא תפקיד דתי של משרת ה' ואילן עכשיו התערבו בזה גורמים חיצוניים פוליטיים כמו המלך ההלניסטי.
כיצד קיבל העם את מינוי מנלאוס - ההתנגדות למנלאוס היתה רבה יותר מההתנגדות ליאסון מכיוון שיאסון היה ממשפחת הכהונה הגדולה והיה מתייוון מתון, בעוד שמנלאוס היה מתייוון קיצוני שאינו ממשפחת הכהונה הגדולה.
שלטונו של מנלאוס כרקע לגזירות
עליית מנלאוס לשלטון מהווה נקודת מפנה לרעה ביחסים הפנימיים ביהודה.
1. מנלאוס הבטיח למלך אנטיוכוס אפיפנס להכפיל את כמות המסים ביהודה. אבל לעם לא היה מספיק כסף לשלם. מנלאוס לחץ את העם והתנהג בצורה מאוד נוקשה וביד קשה כדי לסחוט את כל המסים ועדיין לא הצליח להוציא את כל הסכום שהבטיח למלך. מנלאוס ידע שלמלך לא אכפת אם אפשר או אי אפשר להוציא מהעם את המסים אלא רצה שמנלאוס ישלם לו. לכן מנלאוס חיפש מקורות מימון נוספים. בית המקדש היה מקום עשיר מאוד עם אוצרות רבים מאוד.
2. למנלאוס, שהיה מתייוון קיצוני, לא היה רגש חם ומיוחד לבית המקדש כמו ליהודים הלא מתיונים, או כמו ליאסון. לכן, כדי להשלים את הסכום, בזז מנלאוס את אוצרות המקדש.
3. מנלאוס היה זקוק לכסף גם כדי לבצע את הטקסים למלכים ההלניסטים והעם סירב לשלם.
רצח חוניו – 172 לפנה"ס: חוניו השלישי, שנמצא באנטיוכיה מאז שהודח על ידי אחיו יאסון, שומע על גניבת הכלים מבית המקדש. מנלאוס מפחד שחוניו יספר את הדברים למלך וגם יספר לו על הכעס הרב בירושלים שמעורר עליו מנלאוס. חשש נוסף של מנלאוס הוא שהעם ידרוש את חזרתו של חוניו האהוב . כדי למנוע את שני הדברים רוצח מנלאוס את חוניו. הרצח מעורר זעם רב בירושלים.
בזיזת כלי המקדש על ידי ליסימכוס ורציחתו: כשנסע מנלאוס לשלם את המיסים הוא מינה במקומו את אחיו ליסמכוס. גם ליסימכוס גונב כלים מהמקדש. הפעם העם לא שותק ורוצח את ליסימכוס.
מי הם רוצחי ליסימכוס והמורדים בממלכה הסלווקית: החסידים.
מעמד החסידים "יראי ה'"
כלל את כל מי שסירב להתייוון וכל מי שהיתה לו עבודה בבית המקדש ונזרק ממנו עקב הפיכת ירושלים לעיר פוליס הלניסטית: הסופרים והלווים, המשוררים, הכוהנים הפשוטים, האיכרים. הם לא נחשבו לאזרחים והיו חסרי זכויות. בנוסף להם גם מתייוונים מתונים שחזרו בתשובה משום שלא אהבו את דרך התנהגותם של מנלאוס וליסימכוס.
רצח ליסימכוס הוא ניצחון ראשון לחסידים ולאחר רציחתו הנהלת העיר עוברת לידיהם.
כיצד מעשיהם של מנלאוס וליסימכוס מהווים ביטוי להתייוונות? כל עוד משרת הכהן הגדול היתה משרה שעוברת בירושה הרי גם ההתייחסות לבית המקדש, ליהודים ולדת היהודית, היתה התייחסות שונה, חמה יותר אוהדת יותר. מרגע שמשרת הכהן הגדול הופכת להיות משרה שאפשר לקנות אותה בכסף וכל אחד בעם יכול להיות הכהן הגדול, משתנה גם היחס לבית המקדש ולתפקיד. ליסימכוס ומנלאוס לא מרגישים כלום כלפי התפקיד, כלפי בית המקדש וכלפי היהדות. הם רוצים בתפקיד הכהן הגדול משום שמדובר בתפקיד של נשיא או כמו מלך היהודים, אבל לא משום שהם מאמינים בחשיבות התפקיד. הם מלגלגים על הדתיים ולא אכפת להם מה מרגישים יהודים שאוהבים את בית המקדש. מבחינתם היהודים שחיים על פי חוקי האבות אין להם שום חשיבות ושום ערך והם, מנלאוס ולסימכוס לא מרגישים דבר כלפיהם.
וכיצד הם מהווים גורם משני לפרוץ מרד החשמונאים? עד לעליית מנלאוס ולסימכוס לשלטון העם היה שקט. העם סבל מאוד אבל היה שקט ולא מרד. כשעולים מנלאוס וליסמכוס לשלטון הכעס שהם מעוררים הוא כל כך נורא שהעם פורץ במרד. מאז ועד למרד החשמונאים כל הזמן מורדים החסידים. יש לזכור שגם משפחת החשמונאים הם משפחה של חסידים. לכן המעשים של מנלאוס ולסימכוס הם אחד הגורמים לפרוץ מרד החשמונאים.
בשנים 169-168 ערך אנטיוכוס שני מסעות כיבוש למצרים ובדרכו לשם בזז את בית המקדש. במסע השני הוא כבש את מצרים, אולם הוא הושפל ע"י הרומאים שהתערבו ונאלץ לסגת ממצרים. בזמן שהותו במצרים, פשטה שמועה ביהודה כי אנטיוכוס מת ומתנגדי מנלאוס פתחו במרד. מנלאוס ברח ויאסון תפס את השלטון. לאחר שהושפל במצרים וכששמע על המרד ביהודה, החליט אנטיוכוס לכבוש את ירושלים, לדכא את המרד ולהחזיר את מנלאוס לשלטון. המרד דוכא באכזריות (40,000 הרוגים), מנלאוס חזר לשלוט ואנטיוכוס שביקש לשמור על הסדר השאיר את אפולוניוס שר הצבא שלו ביהודה.
אפולוניוס בנה מצודה מול הר הבית ובית המקדש, מצודת ה"חקרא", החקרא הייתה רובע מגורים שלם בירושלים בו שוכנו המתייוונים הקיצוניים והחיילים הסורים (סלבקים). הקמת החקרא עבור היהודים מתנגדי ההתייוונות היוותה פגיעה קשה מבחינה דתית, היות ומיקומה היווה פגיעה קשה בקודש הקודשים של העם היהודי-בית המקדש. בחקרא המשיכה להתקיים הפוליס שהטילה את שלטונה התקיף על יהודה כולה.
כמו-כן, מקים אפולוניוס מושבה בירושלים בה חיים חיילים נאמנים לאנטיוכוס. חיילים אלו מקיימים פולחן לאלילים סורים-יווניים, ובכך מגבירים את הכעס והאיבה בקרב מתנגדי ההתייונות.
לאחר האירועים הללו יוצא אנטיוכוס בשורה של גזירות דת כנגד היהודים.
גזירות אנטיוכוס
גזירות אנטיוכוס – מדוע נגזרו ותוכנן
167 לפנה"ס – גזירות הדת של אנטיוכוס אפיפנס הרביעי
בשנת 167 הטיל אנטיוכוס גזירות דת על היהודים ביהודה שאחת תכליתן: לעקר ולשרש את הדת היהודית. אנטיוכוס האמין כי הדת היהודית היא שורש כל המרידות ואם ישרש את הדת היהודית בכך גם יבוא הקץ למרידות בשמה של הדת.
אילו גזירות הוטלו על ידי אנטיוכוס?
אנטיוכוס לא הטיל גזירות באופן סתמי. הגזירות שלו מקיפות את כל תחומי החיים ותכליתן לעקור את היהדות.
1.הקרבת קורבנות לאלים
2.השתתפות בטקסים אליליים
3.בניית מזבחות לאלילים
כל הגזירות הללו מכוונים לפגוע ולבזות את אלוהי היהודים וכן לעקור את הזהות היהודית
4. אכילת מאכלות אסורים – אכילת בשר טמא באה על מנת להכריח את היהודי לעבור על דתו תוך איום על חייו. היהודים שחייהם יקרו להם מן התורה אכלו בשר טמא וכך הוכיחו שהם נשמעים לגזירות. יהודים שלא יכלו או לא רצו לאכול בשר טמא שלמו בחייהם.
5. איסור מילה - ברית המילה היא הטקס המסמל את כניסתו של הבן בבריתו של אברהם אבינו - הברית בין ה' ובין היהודים. תינוק שנולד לאם יהודיה ולא נימול אינו חלק מקהל ישראל כלומר אין אפשרות להעביר את עבודת ה' לבנים וכך תשכח הזהות היהודית.
6. איסור מתן שמות יהודים –ובמיוחד שמות יהודים שבהם יש את שם ה' כמו מתתיהו יהושוע בתיה כו'. השם הנושא את שם ה' הוא חלק מן הזהות היהודית וההשתייכות הלאומית. איסור קריאה בשם יהודי גם הוא ניסיון לטשטש את הזהות היהודית ולמחוק אותה.
7.איסור שמירת חוקי התורה וספרי התורה – היהודים חיים אך ורק לפי החוקים והדינים בתורה. יהודי שייאסר עליו לחיות על פי חוקי התורה לא יוכל לפתח זהות וזיקה יהודית.
הגזרות נמשכו שלוש וחצי שנים, בכל אזורי חייהם של היהודים, מי שלא קיים הגזרות נרצח.
בבית המקדש בירושלים גם נאלצו לקיים גזרות -
(א). בוטל קורבן התמיד בבימ"ק.
(ב)המזבח בבימ"ק חולל ועליו הוקם פסל אלילי לזאוס.
(ג) בימ"ק הוקדש לזאוס ונקרא על שמו.
ליהודים נשקפה סכנה כתוצאה מגזרות הדת -
א. סכנה מיידית: אי ציות לגזירות = אובדן חיים.
ב. סכנה דתית- לאומית: סכנת כליון תרבותי ורוחני.
מה המניעים לגזירות?
כיצד אדם כמו אנטיוכוס אפיפנס שגדל על תרבות הלניסטית של סובלנות לדת אחרת הופך להיות פנאט קיצוני המטיל גזירות דת?
1. להשיג ממלכה רחבה וצייתנית הנאמנה לבית סלווקוס- המלך שאף להפיץ את ההלניזם בין כל תושבי ממלכתו כגורם פוליטי מאחד. בעוד שאר העמים קיבלו את דין המלך, רק היהודים התנגדו לכך. החוקרים סבורים שאנטיוכוס שהבין כי מקור ההתנגדות בשם תורת משה -החליט לכפות את רצונו בצורת גזירות דת כדי לדכא את רוח המרד.
2. תגובה למרד העממי של החסידים -גזירות הדת שהטיל אנטיוכוס באו כתשובה למרד עממי של החסידים שפרץ עוד לפני גזירות אנטיוכוס . הוא הבין שזו קבוצה לאומית קטנה וחריגה שעושה צרות רבות בממלכת יהודה וזה מערער את השלטון שלו באיזור.
3. המתייוונים הקיצוניים- מנלאוס ואצולת המתייוונים בירושלים שעודדו הטלת גזירות כדי לחסל את היריב הפוליטי (החסידים)ולבטל את ההתבדלות היהודית כי הם שאפו להיות חלק מהתרבות ההלניסטית.
4. אופיו ההפכפך של אנטיוכוס- למרות הניצחונות שלו והראיה הצבאית הטובה שלו, בגלל התנהגותו היו שכינו את אנטיוכוס בשם היווני "אפימנס", שפירושו - מטורף. בני דורו העידו על התנהגותו המוזרה. כרודף פרסום, מתיידד עם אנשים מושחתים [קניית הכהונה הגדולה], וסובל מהתפרצויות כעס/חיבה. כך בהתקף כעס על המצב המתוח ביהודה גזר את הגזירות.
במה הייתה התנהגות היהודים חריגה?
היהודים קראו למרד שוב ושוב על השלטון הסלווקי למרות הדיכוי .
ודווקא ביהודה היו מוקדים פרו–תלמיי שמנעו מאנטיוכוס לחזק את שלטונו באזור.
הסיבה היחידה לכל הנ"ל הייתה האמונה המונותיאיסטית [באל אחד]. לפיכך חשב אנטיוכוס שאם תאבד אמונת היהודים יאבד הסיבה למרד ולתסיסה ביהודה.
דפוסי התגובה בציבור היהודי לגזירות
lקיום הגזירות [מרצון/מאונס]: המתייוונים הקיצוניים קיימו את הגזרות מרצון ואף סייעו לרדוף את החסידים יראי ה', היו יהודים שחששו לחייהם וקיימו את הגזרות מאונס אך בסתר קיימו מצוות.
lקידוש השם: תופעה שנולדה לראשונה בתולדות העם היהודי: היו יהודים שהעדיפו למות תוך ייסורים נוראיים ובלבד שלא לעבור על עיקרי דתם מתוך אמונה שהסבל יש לו מטרה ובעולם הבא יקבלו את גמולם. הם קיימו מצוות בגלוי בהתנהגות זו יש ציפייה משיחית שתבוא גאולה ובעקבותיה תקום חברה מוסרית כמו בתקופת הנביאים.[ חנה ושבעת בניה]
lתגובה פאסיבית- בריחה להרים: צורת התגוננות זו היא פסיבית בריחה מהערים אל ההרים עם המשפחות ואף עם הרכוש מתוך כוונה ורצון לחיות על פי עיקרי דתם. מלכתחילה הם לא התכוונו להלחם באויב הם לא השיבו מלחמה והאמינו כי מותם על ידי האויבים כשהם נקיים מכל חטא תביא להתערבות אקטיבית של האל ואז תבוא הגאולה.
lהתנגדות אקטיבית: מרד החשמונאים : בשנת 167 לפנה"ס התקומם קומץ של איכרים זהו מאבק והתנגדות עממית בראשות מתתיהו החשמונאי שהיה ממשפחת כוהנים במודיעין. המרד הזה הוכן מראש משום שמסופר שמתתיהו רצח את הפקיד הסלווקי אפלס כשהוא ניסה להכריחו לסגוד לאל זאוס. בעת שהגיעו חיילים למקום על מנת להכריח את היהודים לזבוח לאלים, הרס מתתיהו את המזבח ושחט את המתייוון שהקריב קורבן לאלים וצעק: "מי לה'? אליי!". וכתוצאה מהמעשה נאלצו הוא ובני משפחתו לברוח אל ההרים ואליהם הצטרפו תומכים רבים מיהודה ובהם החסידים שהחלו במרד עוד לפני הגזרות.
חולשת האימפריה הסלווקית מול רומא מובילה לפרוץ מרד החשמונאים:
רומא מעצמה חזקה במאה ה- 5 לפנה"ס. עוצמתה של רומא מתבטאת בזמן מסעותיו של אנטיוכוס אפיפנס למצרים. במסעו ה-1 רמזה רומא לאנטיוכוס שלא להמשיך במסעו -לאנטיוכוס ראייה פוליטית והוא מבין שהמסע הצליח מבחינה צבאית אך נכשל מדינית ולכן עוזב את מצריים ושב לאנטיוכיה. ואת תסכולו הרב הוא מוציא על היהודים. הוא טובח בהם ובוזז את כלי המקדש העיקריים אנטיוכוס יוצר משבר אמון בקרב היהודים. בפעולה זו "זורע" אנטיוכוס את זרע המרידות. מאותה עת המצב רק הולך ומדרדר בין היהודים לבין הסלווקים. התערבויותיו התכופות של אנטיוכוס במינוי כוהנים גדולים מתסיס עוד ועוד את העם שאינו מוכן לקבל עליו כהן גדול מבית בילגה המתייוונים. יש להדגיש ששלטונו של מנלאוס נתמך על ידי חיילים סורים ועל ידי המלך סורי. משבר האמון בין היהודים לבין הסורים מתרחב והשנאה הסמויה הופכת לגלויה. ההחמרה באה לידי ביטוי במסע השני –בפעם הזו רומא "זורקת" את אנטיוכוס בבושת פנים, אנטיוכוס עוזב את אלכסנדריה ושב ליהודה אך בשובו הוא מוצא שיאסון הכריז מרד גלוי במלכות על ידי הפיכה שביצע כנגד מנלאוס. עונשו של אנטיוכוס לא מוביל לשקט ודיכויים של היהודים גורמים לפרוץ מרד נוסף.
על מנת להשקיט מרד זה נשלח אפולוניוס שרק מחמיר את המצב[החקרא מול המקדש] ובסופו של דבר פורץ המרד הגדול מכולם הוא מרד החשמונאים.
כתוצאה מהעימותים הללו החל עימות גלוי בין החסידים, מייצגי ההנהגה הדתית ביהודה שרוצים להשליט את חוקי התורה, לבין השליט ההלניסטי ותומכיו המתייוונים, שרוצים להשליט את ההלניזם. למעשה מדובר בעימות בין שתי תרבויות - התרבות היהודית מחד והתרבות ההלניסטית מנגד.
מרד החשמונאים בתקופת מתתיהו ויהודה
הסיבות למרד החשמונאים ותקופת מתתיהו
א. גורם דתי- פגיעה בדת היהודית:הסיבה המיידית למרד הייתה גזרות אנטיוכוס כנגד הדת היהודית. חשוב לזכור כי הפגיעה בדת היהודית החלה כבר בראשיתה של ההתייוונות, כאשר יאסון ומנלאוס קנו את משרת הכהן הגדול, הפכו את ירושלים לפוליס הלניסטית והאיצו את תהליך ההתייוונות. מטרת המרד העיקרית הייתה לבטל את גזרות הדת, לשחרר את ירושלים מידי הכוהנים המתייוונים ולטהר את בית המקדש.
ב. גורם לאומי- פגיעה באוטונומיה היהודית: התערבות שלטון בית סלווקוס במינוי הכהן הגדול והחלפת "חוקי האבות" ב"חוקת הפוליס" ההלניסטית הגבירו את הרצון לחזור להיות מדינה עצמאית.
ג. גורם פוליטי- חברתי-מאבק פוליטי פנימי בתוך החברה היהודית: בקרב היהודים התנהל מאבק על השלטון בין אצולת העם המתייוונת לבין פשוטי העם שהונהגו על ידי החשמונאים והסופרים. המתח הפוליטי והחברתי בין היהודים אף הוא היה גורם לפרוץ המרד. מלחמת קיום של מעמד "החסידים" ו"הסופרים" שביקשו לשמור על מעמדם כקוראי התורה ומפרשי "חוקי האבות". היה קיים חשש כי המתייוונים, ביטלו את התורה שבע"פ וקיימו רק חלק מהתורה.
ד. גורם מעמדי- כלכלי: בימי המתייוונים אדמות רבות נלקחו מהאיכרים פשוטי העם שהפכו לעניים גמורים. אדמות אלו נלקחו ע"י האצולה והכהונה, שהשתייכו למתייוונים.
המרד בהנהגת החשמונאים החל אמנם כתגובה לגזירות אנטיוכוס, אולם שורשיו נעוצים כבר לפני-כן במרד נגד מנלאוס. המרד הוא מרד עממי על רקע דתי בניסיון לבטל את הגזירות ולבטל את שלטון המתייוונים.
בשנת 167 לפנה"ס אוסף מתתיהו הכהן מבית חשמונאי את ה"חסידים" והמתנגדים לגזירות מהכפרים והערים שבאזור מודיעין. הוא מגבש כוח לוחם כנגד המתייוונים וכנגד הגזירות והסלבקים. מתתיהו הורג את שליח המלך שהכריח יהודים לעבור על דתם והורג יהודים מתייוונים. מתתיהו אפילו מבטל את האיסור להילחם בשבת וקובע כי זהו פיקוח נפש.
הישגו העיקרי של מתתיהו בכך:
1. שטיהר את כל יהודה (מלבד ירושלים) מהבמות להקרבת קורבנות טמאים,
2. ובכך שגיבש כוח לוחם נגד הסלבקים. כוח שינהיגו בניו לאחר מותו
תקופת יהודה המכבי
לאחר מותו של מתתיהו בשנת 166 לפנה"ס, מנהיגים את המרד שני בניו : יהודה כמנהיג צבאי ושמעון כמנהיג רוחני.
ארבעת הקרבות הראשונים
משנת 167 ועד לשנת 164 ניהל יהודה ארבעה קרבות מוצלחים כנגד הצבא הסלבקי ביהודה, שהבולט בהם הוא קרב אמאוס (165 לפנה"ס). בקרבות הללו הצליח יהודה להשתלט על כל הדרכים לירושלים, לכבוש אותה, לטהר את בית המקדש ולהטיל מצור על מצודת ה"חקרא".
הסיבות לניצחון יהודה בארבעת הקרבות הראשונים
טקטיקה צבאית - יהודה המכבי ניהל מלחמת גרילה מול הצבא הסלווקי. הצבא היהודי הכיר היטב את השטח וביקש לנתק את הצבא הסלווקי מירושלים ולמנוע ממנו להתחבר אל ה"חקרה" (מצודה בה ישבו חיילי המצב הסלווקים ומתייוונים רבים). הצבא הסלווקי היה מסורבל ובעל נשקים כבדים, ואילו צבא יהודה היה קל ונייד. תנאי השטח - הצבא היהודי היה צבא מקומי שהכיר היטב את תנאי השטח והטופוגרפיה בו. הצבא היהודי זכה לסיוע מצד גששים יהודים שסייעו לו במלחמה מול סלווקוס. מקורות ההספקה של הסלווקים היו רחוקים והם נאלצו בכל פעם שרצו להילחם לעקוף את הרי יהודה, בעוד היהודים התכוננו בשלב זה ותקפו את צבא סלווקוס ממארב. מודיעין - אנשי הכפרים תמכו ביהודה והוא זכה לסיוע רב מהם, בעיקר באיסוף מודיעיני ובכך לתכנן מארבים . רוח ההתנגדות של יהודה וצבאו - יהודה וצבאו היו חדורים ברוח התנגדות עזה כיוון שחשו ש"אין להם מה להפסיד" וכי הם מוכנים להילחם בעבור האמונה שלהם. הצבא הסלווקי זלזל ברוח זו ולכן נחל תבוסות רבות. מצב האימפריה הסלווקית - מצבה היה קשה מאוד מבחינה פוליטית - כאשר היה איום מצד רומא, עמים רבים מרדו באזור המזרחי של האימפריה, אנטיוכוס מת ובנו הילד שולט... מאבק בין מצביאים. הכריזמה של יהודה המכבי - אישיותו של יהודה התגלתה כלוחם חכם וערמומי, משתמש בטקטיקות וניתן לראות כי הוא יודע לגבש את חייליו ברוח קרב עזה והענקת אופי לאומי-דתי למלחמה הוסיף לגיטימציה למרד ובמיוחד השימוש בתורה לצורך כך.
מהלך ותוצאות הקרבות של יהודה:
• קרב אפולוניוס (167 לפנה"ס) - קרב שסביר להניח שהתרחש במעלה לבונה, בו אפולניוס, מי שהיה מושל שומרון, ניסה להכות בצבא יהודה על מנת לסייע לצבא בית סלווקוס, ועל אף ששומרונים רבים הצטרפו אליו - הוא הובס !
• קרב מעלה בית חורון (166 לפנה"ס) - קרב שהתרחש שר צבא סוריה (סירון) לבין צבא יהודה, כאשר סירון ביקש לנקום על הקרב עם אפולוניוס, אך הוכה ע"י צבא יהודה באמצעות מארב בבית חורון. החיילים שלא נפלו - ברחו לחוף.
• קרב אמאוס (165 לפנה"ס) - מפקד בצבא סוריה ופניקיה (אזור ארץ ישראל הצפונית) התקדם לעבר עמק איילון ומשם רצה לכבוש את יהודה. יהודה המכבי הגיח מדרום והכה בלוחמיו. רובם נפלו ואחרים ברחו לגזר ולאשדוד, ובנוסף שלל רב נפל לידי צבא יהודה.
• קרב בית צור (164 לפנה"ס) - מושל החלק המערבי של האימפריה הסלווקית, ליסיאס, ביקש להתערב בנעשה ביהודה בשל הפגיעה ביוקרת הצבא הסלווקי. הוא תקף מצד דרום, אך יהודה וצבאו הכו בו וגרם לו לאבדות קשות.
תוצאות מרד החשמונאים- הישגי יהודה המכבי:
בתחום הדתי לאומי – המרד הציל את היהדות מסכנה והמשיך את האומה היהודית!! טיהור בית המקדש בכ"ה בכסלו וחגיגת חג החנוכה שמונה ימים, בשל הנס הידוע. [הקבלה בין חנוכת המקדש של שלמה לחנוכת המקדש ע"י החשמונאים] ביטול גזירות הדת בשנת 163 ע"י אנטיוכוס ה-5 והחזרת "חוקי האבות" לירושלים, חידוש עבודת הקורבנות
בתחום הצבאי והבטחוני- צבא המורדים שהנהיג יהודה אורגן לצבא מסודר שכולל מפקדים. הצבא התנהל עפ"י חוקי התורה ואלו שהיו מצווים עפ"י התורה שלא להילחם - לא נלחמו (תלמידי חכמים, סופרים וכו'). הכוח היהודי צבר ניסיון וגם שלל מידי האויבים. הצבא הכה בסלווקים אך גם חילץ יהודים מהתקפות מתייוונים או ערי פוליס הלניסטיות.
בתחום המדיני - יהודה המכבי ידע כי שליט סלווקוס [דמטריוס ה-1] ירדוף אותו, על כן כרת ברית ב-161 לפנה"ס עם רומא שמטרתה ידידות ולא לספק ציוד ותבואה לאויב משותף. זו הייתה הכרה בפועל בעצמאות היהודית בא"י ע"י רומא המעצמה. רומא הייתה מעוניינת בהחלשת בית סלווקוס ולכן חתמה ברית עם שושלת חשמונאית ביהודה בגלל אינטרס של השפעה באזור.
הוויכוח בשאלת המשך הלחימה לאחר ביטול הגזרות והחזרת החירות הדתית: לאחר ביטול הגזרות נחלקו יהודה המכבי והחסידים: להמשיך במרד או לחדול?
החסידים- ראו במרד עניין דתי בלבד, כלומר: ביטול הגזרות וטיהור המקדש. מבחינתם , תוצאות המרד מספקות: פגיעה במתייוונים והחזרת שלטון כוהן גדול מתאים ו"חוקי האבות".
לעומת זאת, יהודה המכבי ביקש להתנער מהשלטון הזר של בית סלווקוס ולהפוך את יהודה למדינה יהודית ועצמאית! לא מספיק הניצחון הדתי צריך גם ניצחון לאומי! עם משוחרר! בפועל החשמונאים לא היו מוכנים לפנות את כס מנהיגות היהודים חזרה לאנשי הכהונה הגדולה בירושלים – האצולה הירושלמית המתייוונת. ו לא היו מוכנים לוותר על סיכוי העצמאות המדינית. יהודה ראה עצמו אחראי ליהודים בכל חלקי א"י ויצא לקרבות שונים בכדי להגן על היהודים מפני המתייוונים שישבו בערים ברחבי הארץ.
חשיבותה של המדינה החשמונאית
המדינה החשמונאית היא התקופה היחידה במהלך תקופת הבית השני שבה התקיימה מדינה יהודית עצמאית וישראל לא זכתה לעצמאותה לאורך הדורות עד שנת 1948.
שאלות חזרה בנושא
חבר'ה, עדיף לענות על שאלות יותר מאשר לדקלם פרטים!
התקופה הפרסית
1)מהו תוכנה של הצהרת כורש? מהם הסיבות והמניעים למתן ההצהרה? מה השפעתה על היהודים בממלכת פרס?
2)מהו ההרכב של גלי העלייה הראשונים לציון? מי הם מנהיגי השבים?
3] מה היו מניעי עליית שיבת ציון? אילו קשיים עמדו בפני ''שבי ציון''?
3)מהם השלבים בבנייתו של בית המקדש? מהם העיכובים שחלו בתהליך בנייתו? מה הסיבות לעיכוב בנייתו? פרטו!
4)מהו מוצא השומרונים ומהם מאפייניהם? תארו את ראשית הסכסוך בין השומרונים לשבי ציון?
5)תארו את בית המקדש כמרכז החיים היהודיים במישור הדתי, הכלכלי והמדיני.
6)מהו מעמדו ומהם סמכויותיו של עזרא הסופר? מהם המאפיינים של עליית עזרא הסופר? תאר שלוש מפעולותיו של עזרא הסופר לגיבוש העם של שבי ציון וחיזוק "זרע הקודש"?
7)מהם הסיבות למינויו של נחמיה? מהם סמכויותיו? מה הייתה מטרתו של נחמיה בביצוע הרפורמה [תיקון] הכללית-חברתית ומה שתי פעולותיו העיקריות של נחמיה בתחום הזה?
8)מה היו הקשיים במהלך בניית חומות י-ם כחלק מפעולותיו של נחמיה? (ציינו שלושה).
9)מהם ההבדלים בין עזרא לנחמיה? מדוע קמו לנחמיה מתנגדים רבים? [ציינו שתי קבוצות]
10)מהי הגישה הבדלנית ומהי הגישה האוניברסאלית?
הסבירו את יחסן ללא יהודים ואת המחלוקת בשאלת ''מיהו יהודי''.
11)מהו המבנה החברתי של עם ישראל ביהודה? ציינו שלושה מוסדות של עם ישראל ביהודה?
התקופה ההלניסטית:
1.קרא את הקטע הבא וענה על השאלות שלאחריו.
''ומושב בראש יהא קבוע בתיאטרון בכל המחוזות ויבנו בימה מפוארת בשוק ויחוקקו עליה ''למלך סלווקוס'' וראש הגימנסיון יקריב קורבן למלך סלווקוס מדי חודש בחודשו בשנים עשר לחודש ויקבעו משחקי נערים פעם בחמש שנים בשנים עשר לחודש סלווקוס:בנגינה, התעמלות ורכיבה למנצחים יינתנו זרים, כשם שנהוג הדבר בחגו של אפולון אבי משפחתו של סלווקוס''
א.מהו 'סינקרטיזם'? הסבר כיצד זה בא ליד ביטוי בממלכה הסלווקית עפ''י קטע זה
ב.הצג עוד שני ביטויים למיזוג בתרבות ההלניסטית בין מזרח לתרבות יוון- כאוניברסאלית
2.קרא את הקטע שלפניך וענה על השאלות שלאחריו
''יוסף בן טוביה בנה מצודה חזקה, שעשאה כולה אבן שיש לבנה עד התקרה, והקיפה כולה תעלה גדולה ועמוקה, פיתח (באבן) חיות ענק...אחר עשה בסלע חדרים, חלק מהם למשתאות ואחרים לשינה ומגורים, והכניס לתוכו המון מים שוטפים, דבר שהיה לאחוזה ולתענוג ולקישוט...''
א.כיצד באה לידי ביטוי השפעת התרבות היוונית על החברה ביהודה בקטע זה? מה משפחת "בית טוביה מייצגת? באיזו שכבה בעם הייתה ההתייוונות?
הצג שני ביטויים נוספים של השפעת התרבות ההלניסטית בתהליך ההתייוונות.
3. א. הצג את גזרות אנטיוכוס והסבר שלושה גורמים למתן הגזרות.
ב. הצג שלוש סיבות למרד החשמונאי והסבר מהם הישגי המרד החשמונאי בהנהגת יהודה המכבי..
4 א. תאר את מהלכה של הכהונה הגדולה להעמקת ההתייוונות ביהודה [כוהנים ופעולותיהם]
ב. תאר צעדי התנגדות של החסידים לתהליך ההתייוונות ביהודה עד לתחילת המרד של מתתיהו.
5. א. השווה בין מאפייניה של הפוליס ביוון לעיר הפוליס ההלניסטית במזרח [הדומה והשונה]
ב. הצג שניים מהגורמים לחדירת התרבות ההלניסטית לארץ ישראל.
6. מהם השפעותיו של המפגש עם ההלניזם על צביונה[אופייה] של החברה היהודית בתחומים דת, תרבות, אורחות חיים, מפעלי בנייה ושינויים באופי ההנהגה?
7. הציגו את הוויכוח בשאלת המשך הלחימה לאחר ביטול הגזרות והחזרת החירות הדתית
8. תארו את ניצחון יהודה בשני קרבות חשובים והסבירו את הסיבות להצלחתו כנגד בית סלווקוס.
טוען... אנא המתן